עמוד הבית
משו"ב
למידה בשעת חירום
צור קשר
לוח הצלצולים
תשלומי הורים


אודותינו
דבר המנהלת תשע"ט
החזון החינוכי תשע"ט
התאמות לימודיות תשע"ט
פרטי התקשרות צוות תשע"ט
לוח צילצולים
מפרש: פנים אל מול פנים/פנים
חוק זכויות התלמיד
מהיסודי לחטיבה בתש"פ
חוברת מידע לתש"פ
טופס הרשמה לקורס עמ"ט
חוברת המגמות לתש"פ
ספרי לימוד לתש"פ
לוחות מבחנים שש שנתיים
מתנדבים בקהילה
ח4 ארגנה בדצמבר חבילות שי עבור חיילים בודדים
תלמידי עירוני ב' מתנדבים במסיבה של האגודה למלחמה בסרטן
יום קהילתי בעירוני ב' 23.03.2012
בוקר קהילתי תשע"ב
``מעשה קטן וטוב`` ביקור גימלאי העיר
``מעשה קטן וטוב`` בבסיס מג``ב
``מעשה קטן וטוב`` בגן -תקשורת בעיר
``מעשה קטן וטוב`` איגרות ברכה לבוגרים
תלמידי שכבה י מתיכון רבין חוגגים פורים עם ילדים במחלקה האונקולוגית בהדסה עין כרם.
הפנינג שבועות התרמה למלחמה בסרטן
התנדבות למען העיוורים
מצטיינים ומצויינות
הילי בן אור- זכייה בפרס אמנות בינלאומי תשע"ז
פרס הצטיינות "אקדמיה בתיכון"
הסרט "השען העיוור" זכה במקום שני בתחרות מחוזית
זכיית הסרט "גייסט" בתחרות- יד ושם
מקום 1 לקליפ "היא לא אומרת כלום"
דן הרף מכיתה יא'7- אלוף ישראל ברכיבה על סוסים.
מקום ראשון לסרט "רע מנעוריו" בוגרי תשע"א
יום עיון במרכז האמריקאי בירושלים
FRC FLL רובוטיקה
FRC FLL רובוטיקה
FRC בחטיבה העליונה
FLL תמונות
מועדון הספורט הבית ספרי
תקנון החינוך הגופני והספורט
פלייר למועדון הבית ספרי
מקום ראשון לקבוצת הכדורעף במועדון הספורט
תמונות מועדון הספורט
הישגים לנבחרת הכדורעף 02/05/12
הישג היסטורי לנבחרת כדורעף בנות בשכבה ז'!
מקום ראשון לנבחרת הכדורעף בנים שכבה ז' מחוזי
בטחון ובטיחות
ביטוח תאונות אישיות
רענון איסור נסיעה בטרמפים
נוהל שימוש באופניים חשמליים
אורח חיים בריא
ביטוח שיניים יוני 2019
מניעת השפעת
ביטוח תאונות אישיות טפסים
אכילה נבונה בגיל ההתבגרות
"בבוקר אכול כמלך"...
מה לאכול ומתי כדי למקסם כל אימון גופני
צמא
עישון נרגילה
הפרעות אכילה והפרעות באכילה, מה בין הנורמלי לפתולוגי? מאת עינת צובר
יתרונות הליכת בוקר
אילו מדדים משתפרים כשמבצעים פעילות גופנית?
10 משפטים שמעודדים ילדים
מחקר: הגורם המרכזי לסוכרת – עלייה בצריכת הסוכר
לזכרם



כל הדפים

מורשת יצחק רבין

השיח הדמוקרטי

הציווי לנהוג כבוד במנהיג


"הציווי לנהוג כבוד במנהיג, הוא מדאורייתא" –

דיון בגזר הדין במשפטו של רוצח ראש הממשלה

 

הפעילות מיועדת לכיתות ט'-י"ב

 

ב-ז' ניסן, התשנ"ו, 27.3.1996 ניתן גזר הדין במשפטה של מדינת ישראל כנגד רוצחו של ראש הממשלה רבין.

בגזר הדין בחרו השופטים לצטט ממגוון מקורות השאובים מתרבות ישראל: מסורת ישראל, שירה עברית ועולמית, מקורות יהודיים, מדינת ישראל ויסודותיה הדמוקרטיים. בשיעור זה ישמש גזר הדין כאמצעי לדיון ברצח רבין ובמשמעויותיו עבור החברה הישראלית.

 

מטרות:

  1. להכיר את גזר הדין כמסמך השואב ממקורות תרבות ישראל
  2. להבין את משמעויות ולקחי רצח רבין עבור החברה הישראלית, לאור גזר הדין

 

הערה למורה: אנו ממליצים כי הקטעים מגזר הדין המצורפים לפעילות יחולקו לתלמידים לקריאה, כהכנה לשיעור. (ראה חלק ד')

 

עזרים: חלק א'- דף שאלות קבוצתי

חלק ב'- דף שאלות קבוצתי

חלק ג'- רצח פוליטי- ארבעה אירועים

חלק ד'- קטעים מגזר הדין ממשפט המדינה נגד יגאל עמיר

מצגת "תחנות בזמן": מסע בחייו של יצחק רבין- ראה שער רביעי.


"הציווי לנהוג כבוד במנהיג, הוא מדאורייתא"

(השופט אדמונד א.לוי- מדבריו בהקראת גזר הדין)

 

חלק א'- דיון בקטעים מתוך גזר הדין- מהלך  הפעילות:

* אופציות לפתיחת השיעור- התלמידים יצפו במצגת "תחנות בזמן" המצורפת בשער הרביעי.

ניתן גם לוותר על הצפייה במצגת ולהתחיל את השיעור עם מספר מילות רקע המצורפות להלן.

 

* מספר מילות רקע מקדימות לדיון בגזר הדין:

ב-י"ב בחשוון תשנ"ו 4/11/1995 בסיומה של עצרת שכותרתה "כן לשלום, לא לאלימות" בכיכר מלכי ישראל, תל-אביב, ברדתו מהבמה, נורה ראש הממשלה ושר הביטחון יצחק רבין 3 יריות בגבו ע"י הרוצח יגאל עמיר. הרוצח נתפס מיד. הוקמה ועדת חקירה ממלכתית, היא "ועדת שמגר" (בראשות שופט בית-המשפט העליון, בדימוס, השופט מאיר שמגר) ובמקביל התנהל משפט של מדינת ישראל נגד הרוצח יגאל עמיר. בסיומו של המשפט הוקרא גזר הדין.

 

* המורה יחלק את התלמידים לקבוצות קטנות. לכל קבוצה יינתן עותק של קטעים מתוך גזר הדין (ראה חלק ד') ודף שאלות .

בקבוצות- יש להקציב מספר דקות לקריאתו של גזר הדין, ואז יש לענות על דף השאלות.

 

דף שאלות קבוצתי לעבודה עם גזר הדין

 

קראו את מסמך גזר הדין, וענו על השאלות הבאות:

 

  1. באילו מקורות משתמשים השופטים בגזר הדין ?
  2. מדוע לדעתכם שולבו בגזר הדין מקורות אלו ?

3. למה כוונתו של השופט לוי בדברים: "והרי ההיסטוריה מלמדת שכל אידיאולוגיה המקדשת את הרצח כאמצעי, סופה שהרצח נהפך להיות כל האידיאולוגיה, כולה" ?

4. אומר השופט לוי: "כשעלו הרהורים בדבר האפשרות של התנקשות בחייו של מנהיג בישראל, ביטלנוה כבלתי סבירה, הואיל והאמנו לתומנו שבתחום זה אין אנו ככל העמים. ולפתע באה אשליה זו לקיצה, והתמונה של ראש הממשלה המנוח מתמוטט, לאחר שכדוריו של מתנקש השיגוהו, אינה משה מאז מנגד עינינו".

מדוע האמנו שאין אנו ככל העמים ? במה נבדל עם ישראל מעמים אחרים ?

במה נבדלת מדינת ישראל ממדינות אחרות ?

5. מה דעתו של השופט לוי לגבי תרבות ניהול הויכוח בישראל כחברה דמוקרטית והקווים האדומים עליהם יש לשמור ?

6. מתוך גזר הדין: "נחמה פורתא היא שלא זו בלבד שהרצח לא השיג את מטרתו,אלא שאף קרב לרגע את הלבבות"  (השופט אדמונד א.לוי).

למה כוונתו של השופט לוי ?

נכון למציאות היום האם אתם מסכימים עם דבריו?

האם לדעתכם ייתכן קירוב לבבות גם בתוך עם המצוי במחלוקת ?

כיצד ניתן להפיק לקחים ולמנוע מקרה דומה נוסף ? מה אומר על כך גזר הדין ?

 


למורה- להלן מצורף מידע כמתווה לשאלות שבדף העבודה הקבוצתי:

תשובה לשאלה 1 – שירה , מקורות היסטוריים, אזכורים מן המקרא ומסורת ישראל, יסודות החוק,הדמוקרטיה והמוסר

תשובה לשאלה 3 – השופט לוי מבטל את הציווי ה"אלוקי" שנטל, לכאורה, על עצמו הרוצח והפכה לאידיאולוגיה, ומחזיר אותנו למקורות המלמדים אותנו כיצד באמת לנהוג במנהיג

על כך ניתן להוסיף את הקטעים הבאים:

בעצרת לזכרו של ראש הממשלה רבין, אמר הרב הראשי לישראל, הרב ישראל לאו: "יש לבער קוצים מן הכרם של בית ישראל. אם יימצא מי שמטיף לרצח או מסית לכך, יש לסוגרו מאחורי סורג ובריח, כדי שתיפסק האלימות הנוראה שהיא כסרטן האוכל בגוף האומה. הדרך של תורת ישראל שוללת כל פגיעה הן בכבוד האדם ובוודאי בגופו ובחייו".

תשובה לשאלה 4- בדבריו מתייחס השופט לוי לכך שעם ישראל הנו עם סגולה האמור לשמש "אור לגויים". הרצח שבר תפיסה עצמית זו. מדינת ישראל נבדלת משכנותיה למזרח התיכון בהיותה מדינה דמוקרטית שומרת חוק.

תשובה לשאלה 5- מתוך גזר הדין: "את הויכוח הזה יש לנהל כפי שנהוג במשטר דמוקרטי, בתקיפות אך גם מתוך כבוד הדדי וסובלנות, זו האחרונה מבחנה העליון הוא דווקא כשנשמעות דעות לא אהודות מפיו של מיעוט". (השופט אדמונד א.לוי)

 

במליאה הכיתתית- לאחר העבודה בקבוצות מתכנסת הכיתה שוב במליאה.

כל קבוצה בתורה עונה על שאלה אחת מתוך הדף.

לאחר מתן התשובה מתייחסות הקבוצות האחרות לתשובה- האם מסכימים חברי הקבוצות האחרות עם התשובה, או לא ? האם ענו תשובה אחרת על אותה שאלה, ואיזו ?

 

שאלה לדיון כיתתי: בגזר הדין, מפרטים השופטים שני מקורות שונים המעניקים למנהיגות לגיטימציה והמחייבים את השמירה על כבודה ומעמדה- מהם המקורות ?

 

תשובה: מקור ראשון- שלטון החוק ובחירות דמוקרטיות (מדינת ישראל)

מקור שני- מקראי (עם ישראל): "הציווי לנהוג כבוד במנהיג הוא מדאורייתא- אלוהים לא תקלל, ונשיא בעמך לא תאור" (שמות כ"ב, כ"ז) ולא למותר להדגיש שהכתוב ראה לנכון לעסוק בפסוק אחד ב"אלוהים" ו"נשיא". (השופט אדמונד א.לוי)

פרשנות-

"אלוהים לא תקלל " – אל תזלזל בכבוד האלוהים ובמיוחד אל תקלל את שמו.

... "ונשיא בעמך לא תאור"- ולא תקלל את ראשי העם.

(ספרי המקרא על פי שיטת פרופ' מ.ד. קאסוטו ז"ל , ספר שמות, מפורש ע"י א.ש. הרטום, הוצאת יבנה, תל אביב)

 


שאלה לדיון כיתתי: למה הכוונה בדברים ?

תשובה: התורה עוסקת בכבוד שיש לרחוש למנהיג, ומציבה לנו את הגבולות הראויים ביחסי העם והמנהיג.

למורה: ניתן לסכם את השיעור בנקודה זו, ולהתייחס לשאלה הכתובה לעיל כשאלה מסכמת. לצד זאת אנו מציעים פעילות אופציונלית העוסקת בקו המחבר בין רצח רבין לבין רציחות פוליטיות אחרות בתולדות עם ישראל ומדינת ישראל, בהן נרצחו מנהיגים או אישי ציבור.

העבודה על הסיפורים תיעשה בעיקרה בקבוצות ולאחריה- דיון כיתתי המסכם בין כלל סיפורי הרצח ומקשרם לרצח רבין.

 


חלק ב'- פעילות המשך - רצח רבין ורציחות פוליטיות אחרות בתולדות עם ישראל ומדינת ישראל

שאלה פותחת לחלק זה: בהקשר היסטורי - האם זכורים לכם מקרים היסטוריים בתולדות עם ישראל ומדינת ישראל אשר קדמו לרצח רבין, וגם בהם הגיעה המחלוקת הפנימית לכדי רצח פוליטי ?

לרצח רבין קדמו לפחות ארבעה מקרים אותם ניתן לציין בהקשר של "התנקשויות פוליטיות" –

רצח גדליה בן אחיקם, רצח ארלוזורוב, רצח ישראל קסטנר ורצח אמיל גרינצווייג.

 

הכיתה תחולק ל-4 קבוצות. כל קבוצה מקבלת אירוע רצח אחר, אליו מצורפת כרטיסיית עבודה קבוצתית. העבודה על האירועים תיעשה בקבוצות, ולאחריה התכנסות במליאה כיתתית ודיון בתוצרי העבודה הקבוצתית. 4 האירועים מופיעים בחלק ג' כנספח.

להלן מצורפת כרטיסיית העבודה הקבוצתית.

 

כרטיסייה לעבודה קבוצתית

קראו את הסיפור המצורף, וענו על השאלות הבאות:

  • מה היו הנסיבות שהובילו לרצח בסיפור שלפניכם ?
  • מה לדעתכם יכולות להיות המשמעויות של רצח פוליטי על מרקם החברה הישראלית?

 

 

במליאה הכיתתית-

כל קבוצה מציגה את הסיפור אליו התייחסה בעבודתה, ולאחר מכן עונה על השאלות אליהן התבקשה להתייחס.

המורה ישאל את הכיתה, בעקבות הסיפורים ותשובות הקבוצות:

  • האם ניתן לזהות קוים מאפיינים דומים בין המקרים שלפנינו ?

 

לאחר הדיון בשאלות אלו, יביא המורה ציטוט מתוך דבריו של הרוצח יגאל עמיר:

"...ללא פסק הלכה או פסק דין רודף שחלו על רבין מפי מספר רבנים שאני יודע עליהם, הייתי מתקשה לרצוח. רצח כזה חייב להיות מגובה. אם לא היה לי גב ולא היו עומדים מאחוריי אנשים רבים נוספים, לא הייתי פועל..." (יגאל עמיר, רוצחו של ראש הממשלה יצחק רבין, מתוך דו"ח ועדת שמגר, עמ' 89)

 


שאלות לסיכום: 

  • מה דעתכם על הדברים ?
  • למה התכוון, לדעתכם, הרוצח במילה "מגובה" ?
  • האם היה הרוצח "מגובה" או שמא זו היתה תפיסתו? מצאו הוכחה בגזר הדין?
  • מהו המשותף בין הסיפורים שלפנינו לבין רצח רבין ?
  • לסיכום, כיצד עלינו כחברה להתמודד ולמנוע רצח פוליטי ?

 


חלק ג'- ארבעה אירועי רצח פוליטי

 


רצח גדליה בן אחיקם- גדליה בן-אחיקם מונה על-ידי מלך בבל לשלוט על שארית הפליטה שהותיר ביהודה. נרצח ע"י קנאים יהודים. רציחתו גרמה להגליית שארית הפליטה ונחשבה כחורבן בית המקדש עצמו.

ב-ג' בתשרי, למחרת ראש-השנה, חל 'צום גדליה' שהוא השלישי מארבעת הצומות שנקבעו על חורבן בית-המקדש, במקביל לשלבי החורבן: הראשון - בעשירי בטבת - בו החל המצור על ירושלים; השני - בשבעה עשר בתמוז – בו הובקעה חומת ירושלים; השלישי - בתשעה באב - נחרב בית-המקדש; והרביעי - בג' בתשרי – בו נרצח גדליה בן אחיקם. המעשה ארע אחרי חורבן בית המקדש הראשון, בתקופת הנביא ירמיהו. מלך בבל הותיר בארץ קומץ יהודים ומינה עליהם את גדליה בן אחיקם למושל ביהודה. ירושלים הייתה חרבה והוא קבע את מושבו במצפה, אליו נאספו גם יהודים מהארצות השכנות, אליהם נסו במהלך המלחמה. בעידודו של ירמיהו הנביא החלו לעבד את האדמה ולקומם את הריסות הארץ. קבוצת קנאים, אשר לא שמעה בקול החכמים, שאפה להמשיך את המלחמה ולגרש את הכובש, בעזרת עמון ומצרים, וראתה בגדליה בן אחיקם "בוגד" ו"משתף-פעולה" עם האויב. הם כעסו גם על כך שלא היה ממשפחת המלוכה. ביום ג' בתשרי בא ישמעאל בן נתניה, הטוען לכתר והרג את גדליה בן אחיקם. כתוצאה מכך, הבבלים השלימו את הגליית העם והחורבן היה מוחלט.

אמרו חכמים (ראש-השנה יח:), שיום זה של הריגת גדליה נקבע כצום, כמו שיום חורבן הבית נקבע כצום, "ללמדך ששקולה מיתתן של צדיקים כשריפת בית אלוקינו".

הצום והאבל אינו רק על רציחת המנהיג, אלא בעיקר על כך שמעשה זה השלים את החורבן והביא להגליית שארית הפלטה שנותרה ביהודה.

 

 

 

רצח חיים ארזולורוב- 1899-1933, סופר ומדינאי, מראשי תנועת הפועלים בא"י, חבר בהנהלת הסוכנות. במהלך לימודיו באוניברסיטה בברלין כותב ארלוזורוב מאמרים בהם הוא מביע את השקפתו כי רק ע"י שיתוף פעולה והבנה הדדית בין העם היהודי והערבי תוכל התנועה הציונית להגשים את רעיון הבית הלאומי. עלה לארץ. היה ממקימי תנועת מפא"י, דיפלומט ומדינאי, קשר קשרים עם הנציב העליון ותרם משמעותית לשיפור הקשרים בין הממשל הבריטי לתנועה הציונית. עם עליית היטלר לשלטון ב-1933, הוא מסייע בהעלאת יהודים לא"י. בליל שבת, 13 ביוני 1933, בעת שטייל על שפת הים בתל-אביב עם רעייתו, נורה ארלוזורוב ונהרג. הציבור היהודי היה בסערה. ארלוזורוב היה מנהיג ציבורי ידוע. היו שהאמינו כי ארלוזורוב נרצח בידי יהודים, חברי פלג יהודי של הרוויזיוניסטים שהתנגדו לדרכו, והיו שסברו כי נורה בידי מתנקשים ערבים. הרצח לא נפתר עד היום.

 


 

רצח ישראל קסטנר- ישראל (רודולף) קסטנר (1957‎1906-) היה יהודי ממוצא הונגרי, פקיד בכיר במשרד המסחר והתעשייה ומועמד מטעם מפא"י לכנסת השנייה. ב-1953 הואשם קסטנר על-ידי מלכיאל גרינוולד בשיתוף פעולה עם הנאצים בהשמדת יהודי הונגריה בזמן מלחמת העולם השנייה; בהסתרת דבר סכנת ההשמדה מיהודי הונגריה על מנת להציל כ 1,700 יהודים "מיוחסים", ביניהם קרוביו וחבריו, שהותר להם לעזוב את בודפשט לשוויץ; ובסיוע להצלת הפושע הנאצי קורט בכר על-ידי מתן עדות לטובתו במשפטי נירנברג.  קסטנר הגיש תביעת דיבה נגד גרינוולד. עורך-הדין שמואל תמיר הגן על גרינוולד. ביוני 1955 קבע שופט בית-המשפט המחוזי בנימין הלוי בפסק-הדין, כי ההאשמות שהועלו על-ידי גרינוולד כנגד קסטנר בדבר שיתוף הפעולה שלו עם הנאצים הוכחו, וכי "קסטנר מכר את נשמתו לשטן". הוא גם מצא כי קסטנר נתן עדות שקר מטעם הסוכנות היהודית במשפטו של קורט בכר בנירנברג. תומכיו של קסטנר טענו כי למעשה היה גיבור, אשר למרות כל הסיכונים האובייקטיביים והקשיים הרגשיים, שהיו כרוכים במגעים עם נאצים כמו אדולף אייכמן עשה כמיטב יכולתו להציל מספר רב ככל האפשר של יהודים. מאחר שפסק-הדין הטיל דופי גם במפא"י, שהיה מועמד מטעמה לכנסת החליטה הממשלה לפנות לבית- המשפט העליון. בינואר 1958 החליט בית-המשפט, ברוב של שלושה מתוך חמישה, כי קסטנר לא שיתף פעולה עם הנאצים וכי בנסיבות מסוימות על המנהיג להסתיר עובדות מן הציבור. אולם, כל חמשת השופטים קבעו, שקסטנר נתן עדות-שקר ב-1947 ובכך הציל קצין ס.ס. בכיר מעונש. ב-28 במאי 1955, העלו תנועת החרות ומק"י הצעות אי-אמון בממשלה על רקע דרך טיפולה בפרשה. לאחר שהציונים הכלליים, שהיו חברים בקואליציה נמנעו בהצבעה, התפטר ראש הממשלה משה שרת. ב-4 במרס 1957 נורה קסטנר בידי צעיר לאומני קיצוני ומת מפצעיו. רצח זה נחשב לרצח הפוליטי הראשון במדינת ישראל (מאחר וסימן שאלה תלוי עדיין מעל פרשת ארלוזורוב).

 

רצח אמיל גרינצווייג- בחודש פברואר 1983, ימי מלחמת לבנון, יוצאים אנשי "שלום עכשיו" להפגין מול משרד ראש הממשלה בירושלים, בדרישה לסגת מלבנון. למול אנשי "שלום עכשיו" מתנהלת הפגנה של אנשי ימין. לפתע נזרק רימון לעבר קבוצת "שלום עכשיו", ואחד המפגינים, אמיל גרינצווייג, נהרג. יונה אברושמי, זורק הרימון, הואשם ברצח אמיל גרינצווייג, נאסר ולאחר כעשר שנים רואיין לערוץ הראשון ממקום מושבו בכלא לגבי מניעיו לרצח. אלה היו דבריו:

"הימין תקף את השמאל באותה תקופה בכל מיני הכרזות: "סכין בגב האומה", "אשפיסטים", "בוגדים". יש אנשים שלקחו את הדברים בכובד ראש כמוני. הרגשתי שיש לי גיבוי לעשות את זה. אם אתה מטפטף לבן אדם על הראש: "זה בוגד ! וזה בוגד !"- בסופו של דבר אותו אדם ילך ויפגע. היד של יונה אברושמי היא שזרקה את הרימון, אבל המוח שמאחורי המעשה יושב מחוץ לכלא".

 


חלק ד'- גזר הדין

מדינת ישראל נגד רוצחו של ראש הממשלה יצחק רבין (תיק פלילי חמור מס' 498/95 )

בית המשפט המחוזי בתל אביב יפו (27.3.96 )

השופט א' א' לוי

 

  1. "וגדול מאוד, מאד הכאב!

היה איש- וראו איננו עוד.

ושירת חייו באמצע  נפסקה,

עוד שיר מזמור אחד היה לו.

והנה אבד המזמור לעד,

אבד לעד!" (אחרי מותי/ ח.נ. ביאליק)

 

בחרנו לפתוח במילותיו של המשורר הלאומי, כי יש בהן להדגיש את העיקר במשפט זה- אובדנו של מנהיג, שנגרם בעטיו של מי ששם את עצמו לשופט הארץ. בכדורים ששיגר לעבר קורבנו טרף את חייו של ראש הממשלה המנוח, ופצע את אחד ממאבטחיו- יורם רובין.

 

     .2. כתב האישום הנוכחי הוא מן החמורים שהוגשו לבית משפט בישראל. ההחלטה לרצוח את ראש הממשלה, שהתקבלה בשיקול קר ובדעה צלולה, אינה עוד עבריינות "רגילה", שגם בה אין להקל ראש, אלא כזו שהתבצעה, כך לפחות על פי גרסת הנאשם,על רקע פוליטי, שעד כה סברנו לתומנו שהיא נחלתם של  כל האחרים אך לא נחלתנו.

כל תיק העוסק באובדן חיי אדם, מותיר בלבו של השופט משקע וצלקת עמוקים. כל תיק כזה מקצר את ימיו של הדיין. כך בדרך כלל, ובמקרה הנוכחי- על אחת כמה וכמה. גם ברגעים אלה כאשר אנו משמיעים את גזר הדין, מלווה אותנו תחושה קשה, ולא נפריז אם נאמר שהלב דואב והעין דומעת. אנו חשים צער עמוק על שהומת אדם, מנהיגם של מדינה ועם שנשא בעולו של השירות הציבורי במשך עשרות שנים, תחילה כחייל, ואחר כך כמדינאי. לאורך דרכו ארבו לו סכנות רבות, ומכולן הצליח לחמוק, עד אשר בהיותו בשיא פעילותו, השיגוהו כדורים שנורו מכיוון בלתי צפוי, לא זר ואוייב, אלא של אחד מתוכנו.

גלי הזעזוע שפקדו אותנו פרצו גבולות וימים, וגם המשורר ייבגני יבטושנקו חש צורך לשפוך את מר שיחו-

לכדורים אין לאום.                                                            

האם יש סוף לרציחות בעולם.

תמה דרכו של חייל ותיק.

בעופרת מוכרת, משלו,

אין לאום לרשע

ואין סגנון גם הוא רשע...

 

 תני לנו תקווה המאה ה-21

המאה העשרים מי את?

את תא הגזים של תקוותנו

והוא מונח שם בודד לחלוטין,

עייף עד מוות מהאחר ומעמו שלו.

יצחק רבין

החייל הוותיק שלא ידע לשיר,

וגופת שיר מוטלת על שפתיו.

 (החייל הותיק שלא ידע לשיר"- פורסם בעיתון ידיעות אחרונות ביום י"ז בחשון תשנ"ו – 10.11.95 )

 

 

  1. הלב דואב והעין דומעת, גם משום שאנו כעם ספגנו סטירה מצלצלת על לחי חשופה, כשהתברר  שהעבריינות הגיעה גם לחיינו הפוליטיים, כשמניעים, לכאורה אידיאולוגיים, קופד פתיל חייו של אדם. והרי ההיסטוריה מלמדת שכל אידיאולוגיה המקדשת את הרצח כאמצעי, סופה שהרצח נהפך להיות כל האידיאולוגיה, כולה. ושוב ניצבת לפנינו  הוכחה, שפיחות הערכים בקרבנו הפך לנגע, עד שגם חשיבותם של החיים וקדושתם, שהיו ערך נשגב וכזה שאינו שנוי במחלוקת, שוב אינם כתמול שלשום. גם בהם גס לבם של אחדים מתוכנו.

כשעלו הרהורים בדבר האפשרות של התנקשות בחייו של מנהיג בישראל, ביטלנוה כבלתי סבירה, הואיל והאמנו לתומנו שבתחום זה אין אנו ככל העמים. ולפתע באה אשליה זו לקיצה, והתמונה של ראש הממשלה המנוח מתמוטט, לאחר שכדוריו של מתנקש השיגוהו, אינה משה אז מנגד עינינו.

אותם כדורים פצעו אנושות אומה שלמה ומיליונים רבים שזמן רב ביקשו להאמין שזהו חלום ביעותים ושזו אינה מציאות, אך בכל פעם שפתחו את עיניהם שבו וראו את גודל הזוועה. גם הזמן שחלף לא היה בו כדי להפחית מעוצמת הכאב.

  

  1. הציווי לנהוג כבוד במנהיג הוא מדאורייתא-"אלוהים לא תקלל, ונשיא בעמך לא תאור" (שמות כ"ב, כ"ז) ולא למותר להדגיש שהכתוב ראה לנכון לעסוק בפסוק אחד ב"אלוהים" ו"נשיא". ..

חשובה מכך העובדה, שהחיים קודשו עוד בערש לידתנו כעם, כשצווינו במעמד חורב "לא תרצח". ציווי זה צריך לפעם בלבו של כל בן תרבות. קל וחומר בלבו של יהודי שקיבל על עצמו ומרצון, לקיים תרי"ג מצוות. מידת החשיבות הנודעת לציווי זה גרמה לחכמינו להוסיף לו נדבך אחר נדבך, כדי לבצר את מעמדו ולתת לו משנה תוקף.

א.      "כל מי ששופך דמים כאילו ממעט בצלם ודמות אלוקים" (שבת, ל"ג –ה)

ב.      "מקדש ראשון חרב בעבור שפיכות דמים" (יומא, ט'- ו)

ג.       "שפיכות דמים מטמאת את הארץ וגורם לשכינה להסתלק מישראל" (יומא פ"נ-1)

ד.      "הקב"ה מצטער על דמן של רשעים שנשפך, קל וחומר על דמן של צדיקים" (חגיגה, ט"ו ז')

ה.      ולבסוף נביא מדבריו של הרמב"ם במשנה תורה, ספר הנזיקין, הלכות רוצח ושמירת נפש, ד' ט.

"שאף על פי שיש עוונות חמורין משפיכות דמים, אין בהן כדי השחתת יישובו של עולם כשפיכות דמים, שאלו עוונות הן מעבירות שבין אדם למקום. אבל שפיכות דמים מעבירות שבינו לבין חברו, וכל מי שיש בידן עוון זה, הרי הוא רשע גמור, ואין כל המצוות שעשה כל ימיו שקולים כנגד עוון זה, ולא יצילוהו מן הדין..."

                 

 העולה מכך הוא שמעשיו של הנאשם, ובייחוד הניסיון המגוחך לטעון כי קיימת הבחנה בין פגיעה ברבין כראש ממשלה לבין פגיעה בו כאדם, הוא ניסיון גס פרי מחשבה מעוותת, שנועד להכשיר את הרצח כציווי דתי או כשליחות מוסרית. אין לך חילול השם גדול יותר ממעשה זה, הואיל והנאשם ניסה למצוא בתורה פנים שאין בה כדי להצדיק את המעשה הנורא.

 

 

  1. הנאשם הניצב לפנינו ודומיו הם חלום הביעותים של כל שוחר דמוקרטיה, ולא חשוב כלל המחנה שאליו הוא משתייך. עם זאת ראינו צורך להדגיש,שהמשפט שהתנהל לפנינו לא היה "משפט פוליטי" אלא פלילי רגיל. לפיכך ההילה שהנאשם ביקש להתעטף בה, כמי שהקריב את עצמו על מזבח אמונתו, היא כוזבת.

לא תפיסת עולמו של הנאשם בדבר קדושתה של ארץ עמדה למבחן, וגם לא השאלה אם נכונים היו מהלכיה של ממשלת ישראל מאז חתימת "הסכמי אוסלו". השאלה האחת והיחידה שבה נתבקשה הכרעתנו וכך עשינו, היתה אם הנאשם ביצע עבירת "רצח כהגדרתה בחוק העונשין, התשל"ז 1977 על שאלה זו השבנו בחיוב.

כל רצח הוא מעשה נתעב, אך זה הנדון בפנינו נתעב שבעתיים. הואיל ולא זו בלבד שהנאשם לא הביע חרטה או צער, אלא בקש להראות כמי ששלם עם המעשה שביצע. מי שמקפד פתיל חייו של אחר בדם קר ובשלוות נפש כזו, רק מעיד על עצמו לאילו תהומות של דלות ערכים התדרדר, והוא אינו ראוי ליחס כלשהו זולת חמלה, על שאיבד צלם אנוש.

העובדה, שצמחו בקרבנו גידולי פרא שכאלה, מחייבת לבדוק אילו חלקים במערכת החינוך בישראל כשלו, כשלא הצליחו להנחיל ולבסס את עקרונות הדמוקרטיה בקרב חלק מהדור הצעיר. מעשיו של הנאשם אינם רק כישלונו האישי, ולא עמו לבדו אנו באים היום בחשבון, אלא עם כל מי שבדרך ישירה או עקיפה, במפורש או מכללא, נתנו לו להבין שמותר לגדוע חיי אדם על מזבח ה"מולך" של אידיאולוגיה כלשהי.

ועוד עניין שסברנו שיש להדגיש- החברה בישראל, על כל רבדיה, חטאה שוב ושוב בשנאת חינם ומיעטה באהבת אחים. במשטר דמוקרטי מותר, ולעיתים אף רצוי, לחלוק על השקפת השלטון ועל קו מדיני אותו נקט. אך הכל חייבים לשנן,השכם והערב, שעם החפץ חיים אינו מחליף את הנהגתו בכדוריו של מתנקש והדרך היחידה לעשות זאת היא- בחירות חופשיות ודמוקרטיות, או הצבעת אי אמון בכנסת. כל עוד לא נפלה החלטה ברוח זו, הממשלה שנבחרה היא היחידה הממונה על עניני המדינה והכל סרים למרותה.

בעניין אחרון זה, לבנו מלא חרדה שמא מוראותיו של יום י"א בחשוון תשנ"ו ( 04.11.95)        

נשכחו מלב. הימים הם ימי הכרעה וכבר עולה באוזנינו קול צחצוח החברות הפוליטיות, ואנו תוהים מה עוד צריך להתרחש לאחר האסון הנורא שפקד אותנו. כדי שהכל ישננו את הלקח הנדרש.

הוויכוח המתנהל בתוכנו הוא קשה ונוקב משום שהוא עוסק בשאלות יסודיות וקיומיות למדינת ישראל, לא רק בדורנו אלא גם ובעיקר לדורות הבאים. ועם זאת, לכל יש מכנה משותף אחד- דאגה אמיתית וכנה לשלום המדינה מחד גיסא, ולשלום עם שכנינו מאידך גיסא. את הוויכוח הזה יש לנהל עם כפי שנהוג בשעה שנשמעות דעות לא אהודות מפיו של מיעוט. זאת ועוד, התפלגות בעם לא תתבטל ולא תתאחה במלל בלבד, אלא במעשים, ובראש וראשונה של מנהיגי הציבור. על כל גווניה של הקשת הפוליטית  המצווים לשנן לעצמם השכם והערב- "חכמים היזהרו בדבריכם".

 

 

8. פתחתי בדברים לזכרו של ראש הממשלה המנוח וגם אסיים בהם. הצער על מותו הוא רב, ונחמא פורתא היא, שלא זו בלבד שהרצח לא השיג את מטרתו, אלא שאף קרב לרגע את הלבבות, ואין לך ראיה טובה יותר לכך מאשר ההמונים מכל שכבות הציבור, שזימרו חרישית בלילות חשוון תשנ"ו-

 

"...איפה ישנם עוד אנשים, כמו האיש ההוא

אשר היה כערבות הבוכיות

וכמו מבצר עתיק היה בסוף הדרך".

 

(נתן יונתן- מתוך "האיש ההוא")

 

לנגד עינינו ניצבת התמונה כשיצחק רבין מתמוטט וככל הנראה מנסה להבין את אשר התרחש, וייתכן שהיה היחיד שהבין כבר אז כי לא זו בלבד שכדוריו של המתנקש השיגוהו, אלא ששעתו קרבה. לעולם לא נדע מה חשב, ואם נשא תפילה, ועל כן אנו מבקשים להיות לו לפה. וסברנו שאין דרך טובה יותר לעשות זאת מאשר במלותיה של המשוררת לאה גולדברג.

 

... "כי קטנו המילים מהביע השאול

כי למוות אין ניב שפתיים

ואני שאינני יודע לשאול

כבד פה אנכי שבעתיים...

ואני לא ידעתי הלי האשם,

הבגדתי, המעלתי-

 לא רשע אנכי לא חכם אף לא תם,

ועל כן שאלות לא שאלתי...

ועל כן לא דרשתי נקם ושילם

ולא אח לי ולא מלאך לי

והגעתי אליך בודד ושלום

ואתה אם תוכל פתח לי...

 

לאה גולדברג- כנגד ארבעה בנים –שאינו יודע לשאול

מוקדם ומאוחר- מבחר שירים בהוצאת ספריית הפועלים

 

השופטת ס' רוטלוי:

ראוי למצות את הדין עד תומו עם נאשם זה לגבי שתי העבירות, ואת הגיגי ומחשבותיי, מעבר לנחוץ בגזר הדין אשמור להזדמנות אחרת.

דברי הסופר והפילוסוף אלברט קאמי (האדם המורד, הוצ' עם עובד עמ' 203) מבטאים בתמצית את השקפתי כי :

אשר אדם מבקש להיות אלוהים, הוא נוטל לעצמו את הזכות לקצוב חיים ומוות לזולתו. כתעשיין של גוויות ותת- אנשים, הריהו תת אדם ולא אלוהים. הריהו משרתו השפל של המוות.

 

השופט דר' ע. מודריק   

...אולם מעבר לאסון האישי, מעבר לצער הכאב ואפילו הזעם על הרצחו של אדם, מצביא ומדינאי רב עלילה, מצוי דבר נוסף שהוא מהותי ומייחד: שלוש יריות האקדח שנורו מאקדחו של הנאשם כוונו אל יצחק רבין כמשל, כמי שמחזיק בידיו את שרביט ההנהגה של מדינת ישראל, במתכונתה ובצלם משטרה הנוהג.היריות הללו, כשם שנתכוונו לרוצחו נפש, הן גם כוונה להמיט חורבן על המדינה כולה. מגמת פני הרוצח היתה להשמיט את הבסיס מתחת לפני המשטר במדינת ישראל, לזרוע שיטנה ושנאה ולגרום לפירוד לבבות. לדידו לא תהי יד איש באחיו והוא במעשיו ראש ודוגמא לכך. קמצא מזה ובר מזה עדש תחרב ירושלים. על כן כמדומה, באו הנרות ובאלפיהם לא רק לשם עילוי הנשמה וזיכרה אלא גם  כדי להאיר חשכת צלמוות שהרצח הזה ביקש להשרות.

...

הושטת יד אחים היא צו המקום והזמן. היא נחוצה להגן על שלנו, אם יש עוד בנו מי שמעלה במחשבתו את איבוד עמו לדעת. שלנו הם ערכי היסוד של מדינת ישראל הם בבת עינה וככזו יש לנצור אותם ולשמרם מכל משמר. הכל מצווים בדבר וכך יהיה. נצח ישראל לא ישקר.

 

לפיכך אנו מחליטים פה אחד, לגזור לנאשם את העונשים הבאים:

א.      בגין עבירת הרצח בה הורשע- מאסר עולם.

ב.      בגין העבירה של פציעה בנסיבות מחמירות- 6 שנות מאסר.

הנאשם יישא בעונשים אלה במצטבר.

 

(מתוך פסוקים מחוזיים, ההוצאה לאור של לשכת עורכי הדין, כרך תשנ"ו, חלק שני , תשנ"ו 1996)

 


למעלה הדפסה שלח RSS Bookmark and Share

 

כל הזכויות שמורות לאוריג`ין בע"מ פותח ע"י schooly אתרים לבתי ספר