עמוד הבית
משו"ב
למידה בשעת חירום
צור קשר
לוח הצלצולים
תשלומי הורים


אודותינו
דבר המנהלת תשע"ט
החזון החינוכי תשע"ט
התאמות לימודיות תשע"ט
פרטי התקשרות צוות תשע"ט
לוח צילצולים
מפרש: פנים אל מול פנים/פנים
חוק זכויות התלמיד
מהיסודי לחטיבה בתש"פ
חוברת מידע לתש"פ
טופס הרשמה לקורס עמ"ט
חוברת המגמות לתש"פ
ספרי לימוד לתש"פ
לוחות מבחנים שש שנתיים
מתנדבים בקהילה
ח4 ארגנה בדצמבר חבילות שי עבור חיילים בודדים
תלמידי עירוני ב' מתנדבים במסיבה של האגודה למלחמה בסרטן
יום קהילתי בעירוני ב' 23.03.2012
בוקר קהילתי תשע"ב
``מעשה קטן וטוב`` ביקור גימלאי העיר
``מעשה קטן וטוב`` בבסיס מג``ב
``מעשה קטן וטוב`` בגן -תקשורת בעיר
``מעשה קטן וטוב`` איגרות ברכה לבוגרים
תלמידי שכבה י מתיכון רבין חוגגים פורים עם ילדים במחלקה האונקולוגית בהדסה עין כרם.
הפנינג שבועות התרמה למלחמה בסרטן
התנדבות למען העיוורים
מצטיינים ומצויינות
הילי בן אור- זכייה בפרס אמנות בינלאומי תשע"ז
פרס הצטיינות "אקדמיה בתיכון"
הסרט "השען העיוור" זכה במקום שני בתחרות מחוזית
זכיית הסרט "גייסט" בתחרות- יד ושם
מקום 1 לקליפ "היא לא אומרת כלום"
דן הרף מכיתה יא'7- אלוף ישראל ברכיבה על סוסים.
מקום ראשון לסרט "רע מנעוריו" בוגרי תשע"א
יום עיון במרכז האמריקאי בירושלים
FRC FLL רובוטיקה
FRC FLL רובוטיקה
FRC בחטיבה העליונה
FLL תמונות
מועדון הספורט הבית ספרי
תקנון החינוך הגופני והספורט
פלייר למועדון הבית ספרי
מקום ראשון לקבוצת הכדורעף במועדון הספורט
תמונות מועדון הספורט
הישגים לנבחרת הכדורעף 02/05/12
הישג היסטורי לנבחרת כדורעף בנות בשכבה ז'!
מקום ראשון לנבחרת הכדורעף בנים שכבה ז' מחוזי
בטחון ובטיחות
ביטוח תאונות אישיות
רענון איסור נסיעה בטרמפים
נוהל שימוש באופניים חשמליים
אורח חיים בריא
ביטוח שיניים יוני 2019
מניעת השפעת
ביטוח תאונות אישיות טפסים
אכילה נבונה בגיל ההתבגרות
"בבוקר אכול כמלך"...
מה לאכול ומתי כדי למקסם כל אימון גופני
צמא
עישון נרגילה
הפרעות אכילה והפרעות באכילה, מה בין הנורמלי לפתולוגי? מאת עינת צובר
יתרונות הליכת בוקר
אילו מדדים משתפרים כשמבצעים פעילות גופנית?
10 משפטים שמעודדים ילדים
מחקר: הגורם המרכזי לסוכרת – עלייה בצריכת הסוכר
לזכרם



כל הדפים

מורשת יצחק רבין

השיח הדמוקרטי

תמונה שווה אלף מילים - הצעות לפעילות


 תמונה שווה אלף מילים-

דיון בחופש הביטוי וגבולותיו באמצעות ניתוח ביטויים חזותיים

 

הפעילות מיועדת לתלמידי כיתות ח'-י"ב

* ראה גם פעילות "חיים ומוות ביד הלשון" – כחלופה או כהשלמה לפעילות זו

 

 מטרת השיעור לעמוד על החשיבות והאחריות האישית בשמירה על גבולותיו של ערך חופש הביטוי.

לצד ההכרה במרכזיות חופש הביטוי, מנסה החברה הדמוקרטית לגבש אמות מידה להבחנה בין ביטויים המהווים ביקורת ומחאה לגיטימיים לבין כאלה החוצים את הקווים האדומים והופכים לביטויים לא חוקיים- דבר הסתה או המרדה.

כדי לגבש אמות מידה ראויות, חוקקה הכנסת מספר חוקים הכלולים בחוק העונשים. לצדם מתקיים "מבחן הודאות הקרובה לפגיעה קרובה וממשית", המשקלל מספר קריטריונים ואשר מסייע אף הוא לבדוק "האם נוצרה עקב הפרסום אפשרות של סכנה לשלום הציבור, שהיא "קרובה לוודאי", כדברי נשיא בית המשפט העליון לשעבר, השופט מאיר שמגר. (על המבחנים המשפטיים, ראה :"חיים ומוות ביד הלשון").

בשיעור זה נבחן באמצעות הקריטריונים השונים ביטויים חזותיים מהתקופה שקדמה לרצח ראש הממשלה ושר הביטחון יצחק רבין ז"ל. לסיכום יתקיים דיון בהפקת הלקחים במדינת ישראל כחברה דמוקרטית מהרצח.  

 

 

מטרות:

1.      ללמוד ולהכיר את ערך חופש הביטוי וחשיבותו בחברה דמוקרטית.

2.      לעמוד על חשיבות השמירה על גבולותיו של חופש הביטוי ועל הסכנות הכרוכות לחברה, למדינה ולפרטיה בחציית גבולות אלה.

3.      לבחון בעזרת לשון החוק ומבחנים משפטיים את מידת חומרתם של ביטויים חזותיים שונים מהתקופה שקדמה לרצח ראש הממשלה ושר הביטחון יצחק רבין ז"ל.

4.  לדון באווירה הציבורית שקדמה לרצח כמקרה ברור של חציית הקו האדום של גבולות חופש הביטוי.

 


 

עזרים:

1.     

קובץ ביטויים חזותיים

קובץ כרזות, קריקטורות וסטיקרים הלקוחים מהתקופה שקדמה לרצח רבין ואשר ישמשו לעבודה הקבוצתית  

 

2.      רשימת קריטריונים המסייעת למקם על הציר את קובץ הביטויים החזותיים ותקצירי חוקים (נספחים 2 ו- 3).

 

השיעור מתבסס על השתתפותם הפעילה של התלמידים. הדבר נעשה ע"י פריסת חומרים שונים בפניהם. לאחר הבנת החוקים והקריטריונים השונים המסייעים לנו להבחין בגבולות ובקווים האדומים הקיימים על פני רצף חופש הביטוי, יתנסו התלמידים ביישום מעשי של החוקים שנלמדו, זאת  ע"י הערכת הביטויים החזותיים השונים שיחולקו להם, ומיקומם על פני רצף חופש הביטוי.

 

 


 

חלק א'- חופש הביטוי וגבולותיו

 

"גם אם אין רואים כולם עין בעין, גם אם יש חילוקי דעות ובלבד שהם אינם בבחינת 'ייהרג ובל יעבור', גם אם יש הבדלים וניואנסים, טוב וחשוב להתווכח אבל גם לחרוק שיניים, לנשוך שפתיים ולהמשיך יחד, כדי להגיע למטרה המשותפת"(רבין בדברים שנשא בטקס ועידת האיחוד, 25/2/93)

 

שאלה: מהו חופש הביטוי ?

למורה: חופש הביטוי הנו ערך מרכזי ומהותי בחברה דמוקרטית. חופש הביטוי מאפשר לאדם להתבטא כרצונו, להיחשף לדעותיהם של אחרים, לקבל מידע, לבקר את השלטון, לממש את עצמו ואת תפיסות עולמו – כל אלו הם בגדר זכויות יסודיות, המטילות חובה שלטונית על המשטר הדמוקרטי. עיקרון חופש הביטוי חל לא רק על תוכן הביטוי, אלא גם על אופן הבעתו (ביטויים מילוליים וחזותיים אישיים ובין-אישיים, פרסום באמצעי התקשורת, מעשה אמנות, בחירות, הפגנות, דיונים, עצרות וכן הלאה).

 

המורה ישרטט על גבי הלוח את רצף חופש הביטוי וימחיש באמצעותו את הדברים הבאים:

 

ביטוי לגיטימי    ביטוי שאינו בקונצנזוס אך לא מסוכן    ביטוי שאינו בקונצנזוס מסוכן   ביטוי לא חוקי

 

במידה והיינו יכולים למתוח קו רצף לכאורה, המייצג את טווח חופש הביטוי:

בצדו האחד היינו מציבים ביטויים לגיטימיים/קונצנזואליים/בונים, ומצדו האחר ביטויים שאינם חוקיים.

בתווך נחלקים הביטויים הלא קונצנזואליים לשתי קבוצות: ביטויים לא קונצנזואליים שאינם מסוכנים (למשל: ביטויים של חברי כנסת השייכים למפלגות שהנן באופוזיציה. דעתם, נכון לרגע זה, אינה קונצנזואלית ומייצגת דעת מיעוט, אך אין אלו בהכרח דברים מסוכנים) ולעומתם ביטויים קונצנזואליים מסוכנים. האם ניתן להבחין בקלות היכן עובר הגבול בין ביטוי לא מסוכן, מסוכן ולא חוקי ?

התשובה היא לא. אנו הרי חיים במדינה דמוקרטית, והחיים אינם דיכוטומיים ("שחור לבן"), וכדברי נשיא בית המשפט העליון ברק- עלינו להיות סובלניים כלפי השנוא עלינו, ומה ששנוא עליי אינו בהכרח שנוא על חברי.

 

שאלה: אם כך, האם עלינו להציב גבולות או שמא יפגע הדבר בעצם מהותו של חופש הביטוי ?

למורה: המשפטן והעיתונאי משה נגבי משתמש לצורך הבהרת עניין זה במשל הרמזורים.

לדבריו, רמזורים פוגעים בזכות יסוד שלנו כאזרחים במדינה דמוקרטית: חופש התנועה. אך למעשה הרמזורים מסדירים את חופש התנועה של כולנו, מונעים אנרכיה ושומרים על זכות החשובה לעין ערוך: הזכות לחיים. אם כן, לעיתים זכויות מתנגשות ויש למצוא את האיזון בין ערכים וזכויות. לכן, יש להציב גבולות וקווים אדומים בכדי להגן על עצמנו.

אמר המשפטן זאב סגל בהקשר לחשיבות השמירה על הגבולות וקיום "דמוקרטיה מתגוננת": "הדמוקרטיה שלנו חייבת לגונן על עצמה ולבוא בחשבון עם כל המבקשים להרוס אותה בעזרת נכונותה לתת ביטוי לכל ביטוי" ("מילים לוחמות", הארץ, 6/11/95).

 

המורה יקרא את ההגדרה הבאה:

עפ"י מילון אבן-שושן מוגדרת הסתה כ: "קריאה ברורה ומובנת לפגיעה באדם מסוים".

 

שאלה לדיון: כיצד נדע להבחין היכן עובר הגבול וכיצד נדע מתי להציבו ?

למורה:3 חוקים שהמחוקק קבע  בחוק העונשין היכולים לסייע לנו בעניין זה (ראה נספח 3- תקצירי החוקים).

1. חוק איסור הסתה לגזענות (מתוך חוק העונשין, התשל"ז-1977, עבר תיקון ועודכן לחוק לאיסור הסתה לגזענות, אלימות וטרור בתשס"ב)

2. חוק איסור לשון הרע (תשכ"ה-1965)

  1. חוק איסור המרדה (מתוך חוק העונשין, התשל"ז 1977, עבר תיקון בתשמ"ח)

(חוקים נוספים הנוגעים לעניין גבולות חופש הביטוי-

חוק הצנזורה הצבאית- לשמירה על ביטחון המדינה; חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו- המתייחס, בין השאר, לזכותו של אדם לפרטיות)

 

הרחבה למורה- הסבר על החוקים (תקצירי החוקים מצורפים בנספח 3 )

חוק איסור המרדה- עיקרו איסור התנהגות העלולה לבזות, להשפיל, להסית ולהמריד כנגד רשויות השלטון והמדינה: רשויות המשפט, הרשות המחוקקת-הכנסת והרשות המבצעת על ענפיה השונים.

חוק איסור הסתה לגזענות אלימות וטרור- עיקרו איסור ביטויים העלולים לבזות, להשפיל ולהסית כנגד אדם או קבוצה על בסיס צבע עור או השתייכות לאומית-אתנית. כמו כן, איסור על ביטויים העלולים לקרוא למעשה אלימות או טרור, או כאלה המשבחים מעשים כאלו ובכך עלולים לתת להם לגיטימציה.

חוק איסור לשון הרע- איסור הוצאת דיבה על אדם, אלא אם הדברים תוקפו בהוכחות מוצקות. חובת ההוכחה חלה על מוציא לשון הרע.

 

המורה מפנה את תשומת לב הכיתה לכך ש:  כאשר מנסה המחוקק להגדיר "המרדה" מהי, הוא מציין, בין השאר, כי מדובר במעשה אשר: "מעורר אי-רצון או מורת-רוח בקרב יושבי הארץ".

שאלות לדיון: האם ישנה דרך אחת להגדיר אי רצון או מורת רוח ? האם מה שיעורר בי אי רצון יעורר בהכרח גם בחברי ? האם עצם העובדה שעוררתי באחר בשל דבריי מורת רוח, היא סיבה טובה דיה כדי למנוע ממני לומר את דבריי ?

 


 

למורה: העובדה שלשון החוק מעורפלת מציבה בפנינו קושי ואתגר:

הלשון הרחבה והעמומה לעיתים של הגדרת החוק מכלילה בתוכה מקרים רבים, כפי שראינו במקרה שלפנינו, והרי לא כל ביטוי שמעורר אי רצון נפסול אותו אך ורק בשל כך. לכאן נכנסים מבחנים משפטיים שונים, כגון מבחן האדם הסביר או מבחן הודאות הקרובה לפגיעה קרובה וממשית, אך גם לרגישות הציבור ולדיון הציבורי המתעוררים בעקבות הביטוי תפקיד משמעותי כאן. להלכי הרוח בציבור משקל והשפעה מרובים על הדרך בה ביטויים שונים ייבחנו ויישפטו. דמוקרטיה תלויה רבות באחריות האישית ובשיקול הדעת שמפעיל כל אזרח ואזרח.

 

" חוקים בלבד אינם יכולים להבטיח חופש ביטוי. כדי שכל אדם יוכל להביע את דעותיו ללא עונש, חייבת לשרור רוח של סובלנות באוכלוסייה כולה".

(אלברט איינשטיין)

 

הסבר לתלמידים: מעבר לחוקים עצמם ולאחריות האישית המוטלת על כל אחד ואחת מאתנו כאזרחים לשמור על הגבולות בביטוי האישי שלנו ובביטויים הנשמעים סביבנו, קיים גם מבחן משפטי-  "מבחן הודאות הקרובה לפגיעה קרובה וממשית".

בישראל אימץ בית המשפט העליון מבחן זה לראשונה לצורכי בחינת שיקולים ביטחוניים כנגד חופש הביטוי, אך השימוש במבחן זה הורחב גם לשטחים אחרים. מבחן זה משמעותו הצטברות של תנאים וקריטריונים העשויים לסייע לנו לקבוע את מידת חומרתו של ביטוי.

מצורף דף הקריטריונים לחלוקה לתלמידים- נספח 2 .

 


 

להלן רשימת הקריטריונים

מבחן הוודאות הקרובה: אין די באמת מידה אחת בלבד לשם הגדרת הסתה, כי אם במכלול של אמות מידה. השופט שמגר כתב כי יש לבדוק "האם נוצרה עקב הפרסום  אפשרות של סכנה לשלום הציבור, שהיא "קרובה לוודאי".

·         התבטאויות הקוראות למעשים אלימים או לעבירה על החוק או משבחות מעשי פשע קונקרטיים שבוצעו, על משקל זיכרון העבר ומבחן התוצאה- הן פסולות. יש ללמוד מלקחי העבר בבחינת "נורת אזהרה".

·         יש להבחין בין עובדות המבוססות על הוכחות מוצקות לבין דעות אישיות והאשמות שווא

·         יש לבחון מיהו הדובר, מהו מעמדו ומידת השפעתו בקרב הקבוצה אליה הוא דובר, מהן כוונותיו ומהו ההקשר- היכן נאמרו הדברים ומתי

·         יש להשמיע ביקורת העניינית לגופו של עניין ולא לגופו של אדם, כלומר- ביקורת עניינית (המתייחסת לתפקודו של אדם, והינה מבוססת על ראיות) ולא אישית

·         יש לתת את הדעת על ביטויים חזותיים הנעזרים באמצעי המחשה ובסמלים המובאים מעולם תוכן אחר או בעלי קונוטציות לאירועי עבר כואבים, שמטרתם דה-הומניזציה, משמעות אלימה, ואשר השימוש בהם יכול להסיט את הדיון מהענייני לרגשי שאינו ממין העניין (למשל, שימוש בשואה).

·         יושרה בבחינת הביטויים- יש לבחון בכנות ביטויים הנאמרים מן המחנה "שלנו" באותה מידה בה אנו בוחנים ביטויים הנאמרים מהמחנה היריב.

·         יש לכבד החלטות אשר התקבלו באופן דמוקרטי ע"י המוסדות הנבחרים שהוקמו כדין: בתי-המשפט, הכנסת, כחלק מקיום משטר דמוקרטי תקין.

 


 

חלק ב'- מיקום ביטויים חזותיים על גבי רצף חופש הביטוי

 

לאחר הצגת החוקים והקריטריונים, ימקד המורה את נושא השיעור בביטויים חזותיים. המורה יתייחס במספר מילים, על-פי מילון המונחים המצורף בהמשך, לשלושת סוגי החומרים בהם נתמקד: קריקטורה, כרזה וסטיקר.

כל החומרים שיתבקשו התלמידים לנתח לקוחים מארכיון מרכז יצחק רבין לחקר ישראל, ופורסמו בתקופה שקדמה ראש הממשלה ושר הביטחון יצחק רבין ז"ל. יש להדגיש כי לצד ביטויים אלו נשמעו כמובן גם ביטויים לגיטימיים (ראה, למשל, הסטיקר המצורף: מה עשית היום כדי להפיל את הממשלה ?) וכי הפגנות, עצומות וכן הלאה הנן דרכי ביטוי חשובות ולגיטימיות בחברה דמוקרטית.

 

מילון מונחים

קריקטורה- המילה "קריקטורה" מבוססת על המונח האיטלקי caricare שמשמעו: להעמיס, לגדוש. למעשה, קריקטורה הינה ביטוי חזותי שהוא תיאור מוגזם, במכוון, של מציאות מסוימת, מצב או אדם. מטרתה אירוניה, סאטירה, או שעשוע בלבד. למרות עיוות מסוים הנעשה בדמות אדם כלשהו, למשל, המוצג בקריקטורה, נשמר הדמיון בין הציור לבין מושא הקריקטורה המאפשר לזהותו. נקודת המבט של יוצר הקריקטורה היא היוצרת את העיוות, ובכך ניתנת פרשנותו לאדם או לאירוע המיוצגים בה. בישראל, הקריקטורה היא בעיקרה פוליטית וחברתית ונושאת אופי סאטירי חריף.

כרזה- כרזה הינה שילוב של ביטוי חזותי ומילולי (ציור, צילום ומלל). היא מורכבת מסמלים ודימויים מוכרים ומציגה רעיון והקשר. כרזות משמשות כמכשיר הסברה ופרסום יעיל.

סטיקר (דבקית)-  סיסמה קצרה או מסר המלווים, לעיתים, בדימוי חזותי כלשהו (ציור, צילום).

 

המורה מפנה את תשומת הלב לציר הרצף ששורטט על הלוח בחלק הקודם. הציר, כאמור, מייצג את טווח חופש הביטוי,

ביטוי לגיטימי    ביטוי שאינו בקונצנזוס אך לא מסוכן    ביטוי שאינו בקונצנזוס מסוכן   ביטוי לא חוקי

 

א.      התלמידים יחולקו לקבוצות קטנות (עד 5 בקבוצה). כל קבוצה מקבלת מקבץ ביטויים חזותיים, העתק של רשימת הקריטריונים ותקצירי החוקים, ואמורה להחליט בעזרתם ובאמצעות דיון קבוצתי- היכן למקם את הביטויים על פני הרצף. חשוב להקפיד ולחלק לכל קבוצה את קובץ הקריקטורות, הסטיקרים והכרזות (ראו הקישור בתחילת השיעור והרשימה המלאה המצויה בנספח 1).


 

חלק ג'- דיון לסיכום העבודה בקבוצות והסקת מסקנות

 

במליאה, כל קבוצה ממקמת את הביטויים על פי החלטותיה (אם קיימת דעת מיעוט יש לייצגה בעת מיקום הביטויים במליאה), תוך הסבר של החלטות אלה, על פני הרצף המשורטט על הלוח.

 

שאלות הבהרה לקבוצה:

  • האם נתקלתם בקשיים בהחלטה על מיקומם של הביטויים ברצף ?
  • מה סייע לכם להחליט ?
  • האם היתה דעת מיעוט בקבוצה, ואם כן- מה היתה ?

 

שאלות לחברי הקבוצות האחרות:

  • האם אתם מסכימים עם החלטת הקבוצה ?
  • האם הייתם ממקמים את הביטוי החזותי האמור באופן שונה ?

 

המורה מסכם את כלל החלטות ומוסיף התייחסויות משלו לחומרים, כגון:

* הדימויים החזותיים מתקופת ההסתה שקדמה לרצח רבין נשענו בחלקם הגדול על קונוטציות משותפות מתוך הזיכרון הטראומתי הקולקטיבי שלנו כעם, כגון:

-          עלילות אנטישמיות ידועות (קריקטורת היהודי הרוחץ ידיו בכיור מן הדם שדבק בהן המזכירה את "עלילות הדם"- האשמת היהודים בשחיטת ילדים נוצרים, לכאורה, והכנת מצות לפסח מדמם)

-          סמלי השואה- מסמך "הפרוטוקולים של זקני ציון" ושאר דימויי היהודי מהקריקטורות טרום מלחמת העולם השנייה, הטלאי הצהוב, רבין כהיטלר במדי S.S., קריקטורת "משפט פושעי השלום" המזכירה תמונה ידועה מתוך משפטי נירנברג (משפט פושעי המלחמה הנאציים, לאחר מלחמת העולם השנייה).

-          שימוש בדמויות וסמלים מקראיים- פרס המצויר בקריקטורה כרחב הזונה ביריחו

-          שימוש בקריאות מפי האויב והפנייתן בתוך עם ישראל, וכנגד ראשי המדינה- הסטיקר "בדם ואש את רבין ופרס נגרש". המלל בסטיקר שימש גם כקריאה קצובה שנשמעה בהפגנות באותה תקופה. המלל מבוסס על קריאה דומה של הפלשתינים בהפגנות נקם נגד ישראל: "בדם ורוח נפדה אותך פלשתין". יש הטוענים שהמלל מזכיר גם את "דם, אש ותימרות עשן" מתוך ההגדה לפסח.

 

כלומר, אנו מזהים השאלת ביטויים המזוהים ככאלה שהופנו נגדנו במהלך ההיסטוריה כקולקטיב/ כעם, על ידי אויבנו, והפנייתם בתוך הבית, בתוך העם שלנו פנימה כנגד המנהיג הנבחר של המדינה.

יש להוסיף כי על פי החוק במדינת ישראל  אין לעשות שימוש שאינו ממין העניין בסמלי השואה, וזאת על מנת שלא לבזותם או לגרום לזילות של השואה.

 

חשיבותם של ההקשר והאווירה הציבורית כמעוררים לפעולה.

המורה יביא את 2 הדוגמאות ההיסטוריות הבאות בכדי להדגים את חשיבות הלגיטימציה, ההקשר והאווירה הציבורית במסגרתם נאמרים או מוצגים ביטויים שונים.

דוגמא ראשונה:

 יונה אברושמי, רוצחו של אמיל גרינצווייג ז"ל שהפגין מול משרד ראש הממשלה בימי מלחמת לבנון.

דוגמא שנייה:

 יגאל עמיר, רוצחו של ראש הממשלה ושר הביטחון יצחק רבין ז"ל.

המורה יספר לכיתה במספר מילים על יונה אברושמי ויגאל עמיר, ויביא ציטטות מדבריהם.

 

 

בחודש פברואר 1983, ימי מלחמת לבנון, יוצאים אנשי "שלום עכשיו" להפגין מול משרד ראש הממשלה בירושלים, בדרישה לסגת מלבנון. למול אנשי "שלום עכשיו" מתנהלת הפגנה של אנשי ימין. לפתע נזרק רימון לעבר קבוצת "שלום עכשיו", ואחד המפגינים, אמיל גרינצווייג, נהרג. יונה אברושמי, זורק הרימון, הואשם ברצח אמיל גרינצווייג, נאסר ולאחר כעשר שנים רואיין לערוץ הראשון ממקום מושבו בכלא לגבי מניעיו לרצח. אלה היו דבריו:

"הימין תקף את השמאל באותה תקופה בכל מיני הכרזות: "סכין בגב האומה", "אשפיסטים", "בוגדים". יש אנשים שלקחו את הדברים בכובד ראש כמוני. הרגשתי שיש לי גיבוי לעשות את זה. אם אתה מטפטף לבן אדם על הראש: "זה בוגד ! וזה בוגד !"- בסופו של דבר אותו אדם ילך ויפגע. היד של יונה אברושמי היא שזרקה את הרימון, אבל המוח שמאחורי המעשה יושב מחוץ לכלא"

 

 

בחקירתו לאחר רצח ראש הממשלה ושר הביטחון יצחק רבין ז"ל בסופה של עצרת תמיכה המונית כנגד האלימות ובעד השלום ב-4.11.1995, אמר הרוצח יגאל עמיר את הדברים הבאים (הדברים מופיעים בדו"ח ועדת שמגר, עמוד 89  וגובו ע"י הרב יואל בן-נון):

"...ללא פסק הלכה או פסק דין רודף שחלו על רבין מפי מספר רבנים שאני יודע עליהם, הייתי מתקשה לרצוח. רצח כזה חייב להיות מגובה. אם לא היה לי גב ולא היו עומדים מאחוריי אנשים רבים נוספים, לא הייתי פועל...".

 

 


 

לאחר הקראת הדוגמאות ישאל המורה שאלות לסיכום השיעור:

* מה ניתן ללמוד על חשיבותם של ההקשר החברתי ומידת הלגיטימציה הניתנת לביטויים שונים ?

* האם אנו, במסגרת הכיתה שלנו, המשפחה, החברה – מקפידים להימנע מלחצות את גבולות חופש הביטוי?

* מהי האחריות האישית ושיקול הדעת שצריך להפעיל האזרח במדינה ?

* האם לדעתכם הופקו או לא הופקו הלקחים מרצח ראש הממשלה ושר הביטחון יצחק רבין ז"ל ?

* אם לדעתכם לא הופקו, מדוע לא ?

* מהו המסר בו אנו אמורים להתמקד, כעם וכחברה דמוקרטית, ביום הזיכרון הממלכתי ליצחק רבין?

 

 

לסיום  ניתן לקרוא מדבריו של יצחק רבין בעצרת בכיכר מלכי ישראל: "אלימות היא כרסום יסוד הדמוקרטיה הישראלית. יש לגנות אותה, להוקיע אותה, לבודד אותה. זו לא דרכה של מדינת ישראל. בדמוקרטיה יכולות להיות מחלוקות, אך ההכרעה תהיה בבחירות דמוקרטיות..." (הנאום האחרון, יצחק רבין, 4.11.95)

 

 

 

 

 

 

 

 

 


 

נספחים

 

1. רשימת הביטויים חזותיים- סטיקרים, כרזות וקריקטורות לעבודה בקבוצות:

 
סטיקרים
  • משכין שלום
  • הבגידה הגדולה
  • מה עשית היום כדי להפיל את הממשלה
  • טלאי צהוב ובתוכו המילה "מתנחל"
  • בדם ואש את רבין ופרס נגרש

 

כרזות
  • השקרן
  • רבין במדי SS כהיטלר
  • נחסל את רבין והערבים יחד
  • כרזה נייטרלית הקוראת להפגנה

 

קריקטורות
  • רבין רוחץ ידיים בכיור מהדם
  • פרס כרחב הזונה
  • משפט פושעי השלום

 

 


 

2. מבחן הודאות הקרובה לפגיעה קרובה וממשית

 

מבחן הוודאות הקרובה לפגיעה קרובה וממשית: אין די באמת מידה אחת בלבד לשם הגדרת ביטוי כלא חוקי דוגמת דבר הסתה, כי אם במכלול של אמות מידה.

השופט שמגר כתב כי יש לבדוק "האם נוצרה עקב הפרסום אפשרות של סכנה לשלום הציבור, שהיא "קרובה לוודאי".

·         התבטאויות הקוראות למעשים אלימים או לעבירה על החוק או משבחות מעשי פשע קונקרטיים שבוצעו, על משקל זיכרון העבר ומבחן התוצאה- הן פסולות. יש ללמוד מלקחי העבר בבחינת "נורת אזהרה".

·         יש להבחין בין עובדות המבוססות על הוכחות מוצקות לבין דעות אישיות והאשמות שווא

·         יש לבחון מיהו הדובר, מהו מעמדו ומידת השפעתו בקרב הקבוצה אליה הוא דובר, מהן כוונותיו ומהו ההקשר- היכן נאמרו הדברים ומתי

·         יש להשמיע ביקורת העניינית לגופו של עניין ולא לגופו של אדם, כלומר- ביקורת עניינית (המתייחסת לתפקודו של אדם, והינה מבוססת על ראיות) ולא אישית

·         יש לתת את הדעת על ביטויים חזותיים הנעזרים באמצעי המחשה ובסמלים המובאים מעולם תוכן אחר או בעלי קונוטציות לאירועי עבר כואבים, שמטרתם דה-הומניזציה, משמעות אלימה, ואשר השימוש בהם יכול להסיט את הדיון מהענייני לרגשי שאינו ממין העניין (למשל, שימוש בשואה).

·         יושרה בבחינת הביטויים- יש לבחון בכנות ביטויים הנאמרים מן המחנה "שלנו" באותה מידה בה אנו בוחנים ביטויים הנאמרים מהמחנה היריב.

·         יש לכבד החלטות אשר התקבלו באופן דמוקרטי ע"י המוסדות הנבחרים שהוקמו כדין: בתי-המשפט, הכנסת, כחלק מקיום משטר דמוקרטי תקין.

 


 

3. להלן רשימת החוקים בהם מתמקד השיעור

מתוך מגילת העצמאות- "... מדינת ישראל תקיים שוויון זכויות חברתי ומדיני גמור לכל אזרחיה, בלי הבדל דת גזע ומין, תבטיח חופש דת, מצפון, לשון, חינוך ותרבות...".

 

v       חוק איסור הסתה לגזענות (תקציר מתוך חוק העונשין, תיקון התשמ"ו ).

144א. "גזענות"-  רדיפה, השפלה , ביזוי, גילוי איבה, עוינות או אלימות, או גרימת מדנים כלפי ציבור או חלקים של האוכלוסייה, והכל בשל צבע  או השתייכות לגזע או למוצא לאומי אתני.

144ב. איסור פרסום הסתה לגזענות-

       (1). המפרסם דבר מתוך מטרה להסית לגזענות, דינו- מאסר חמש שנים.

(2). לעניין סעיף זה אין נפקא מינה אם הפרסום הביא לגזענות או לא ועם היה בו אמת או לא.

144ד. הסתה לאלימות או טרור- המפרסם קריאה לעשיית מעשה אלימות או טרור, או דברי שבח, אהדה או עידוד למעשה אלימות או טרור, תמיכה בו או הזדהות עמו , ועל פי תוכנו של הפרסום המסית והנסיבות שבהן פורסם, יש אפשרות ממשית שיביא לעשיית מעשה אלימות או טרור, דינו- מאסר חמש שנים.

 

 

 

 

 

 

"

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

v    הסתה"- ( ע"פ אבן שושן) קריאה ברורה ומובנת לפגיעה באדם מסוים.

v    "מבחן הוודאות הקרובה"- מבחן משפטי לזיהויה של הסתה. שאלת "הוודאות הקרובה" בודקת מהו הסיכון בדבר התממשות הרעה בעקבות פרסום הדברים. מידת הסיכוי להתממשות הדברים הקובעת את גבול חופש הביטוי.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

v    חופש הביטוי- הזכות של כל אדם באשר הוא אדם להביע את דעתו, תהא אשר

     תהא, בכתב, בעל פה ובכל דרך אחרת שיבחר.

     הגבול של חופש הביטוי הוא כיבוד זכויותיו של הזולת והמוניטין שלו (הגנה מפני לשון 

     הרע) , פגיעה בביטחון המדינה, פגיעה בסדר הציבורי בשלום הציבור והמוסר הציבורי.

 

 

 

 

 

 

 

 

v    לשון הרע ( מתוך חוק איסור לשון הרע תשכ"ה 1965)  – לשון הרע היא דבר שפרסומו עלול-

1)     להשפיל אדם בעיני הבריות או לעשותו מטרה לשנאה, לבוז או ללעג מצדם.

2)     לבזות אדם בשל מעשים, התנהגות או תכונות המיוחסים לו.

3)     לפגוע באדם במשרתו, בעסקו, במשלח ידו או במקצועו.

4)     לבזות אדם בשל גזעו, מוצאו, דתו, מקום מגוריו, מינו או נטייתו המינית.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

v    חוק איסור המרדה (תקציר מתוך חוק העונשין, תיקון התשמ"ו ).

136. להמריד-  (1). להביא לידי שנאה, בוז או אי נאמנות למדינה או לרשויות השלטון או המשפט שלה, שהוקמו כדין.

      (2). להסית או לגרות את יושבי הארץ, שינסו להשיג בדרכים לא כשרות שינויו של דבר, שיסודו בדין.

      (3). לעורר אי רצון או מורת רוח בקרב יושבי הארץ.

      (4). לעורר מדנים ואיבה בין חלקים שונים של האוכלוסין.

 

 

 

 

 

 

 

 

 


 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

v    חוק איסור המרדה (תקציר מתוך חוק העונשין, תיקון התשמ"ו ).

136. להמריד-  (1). להביא לידי שנאה, בוז או אי נאמנות למדינה או לרשויות השלטון או המשפט שלה, שהוקמו כדין.

      (2). להסית או לגרות את יושבי הארץ, שינסו להשיג בדרכים לא כשרות שינויו של דבר, שיסודו בדין.

      (3). לעורר אי רצון או מורת רוח בקרב יושבי הארץ.

      (4). לעורר מדנים ואיבה בין חלקים שונים של האוכלוס


למעלה הדפסה שלח RSS Bookmark and Share

 

כל הזכויות שמורות לאוריג`ין בע"מ פותח ע"י schooly אתרים לבתי ספר