עמוד הבית
משו"ב
למידה בשעת חירום
צור קשר
לוח הצלצולים
תשלומי הורים


אודותינו
דבר המנהלת תשע"ט
החזון החינוכי תשע"ט
התאמות לימודיות תשע"ט
פרטי התקשרות צוות תשע"ט
לוח צילצולים
מפרש: פנים אל מול פנים/פנים
חוק זכויות התלמיד
מהיסודי לחטיבה בתש"פ
חוברת מידע לתש"פ
טופס הרשמה לקורס עמ"ט
חוברת המגמות לתש"פ
ספרי לימוד לתש"פ
לוחות מבחנים שש שנתיים
מתנדבים בקהילה
ח4 ארגנה בדצמבר חבילות שי עבור חיילים בודדים
תלמידי עירוני ב' מתנדבים במסיבה של האגודה למלחמה בסרטן
יום קהילתי בעירוני ב' 23.03.2012
בוקר קהילתי תשע"ב
``מעשה קטן וטוב`` ביקור גימלאי העיר
``מעשה קטן וטוב`` בבסיס מג``ב
``מעשה קטן וטוב`` בגן -תקשורת בעיר
``מעשה קטן וטוב`` איגרות ברכה לבוגרים
תלמידי שכבה י מתיכון רבין חוגגים פורים עם ילדים במחלקה האונקולוגית בהדסה עין כרם.
הפנינג שבועות התרמה למלחמה בסרטן
התנדבות למען העיוורים
מצטיינים ומצויינות
הילי בן אור- זכייה בפרס אמנות בינלאומי תשע"ז
פרס הצטיינות "אקדמיה בתיכון"
הסרט "השען העיוור" זכה במקום שני בתחרות מחוזית
זכיית הסרט "גייסט" בתחרות- יד ושם
מקום 1 לקליפ "היא לא אומרת כלום"
דן הרף מכיתה יא'7- אלוף ישראל ברכיבה על סוסים.
מקום ראשון לסרט "רע מנעוריו" בוגרי תשע"א
יום עיון במרכז האמריקאי בירושלים
FRC FLL רובוטיקה
FRC FLL רובוטיקה
FRC בחטיבה העליונה
FLL תמונות
מועדון הספורט הבית ספרי
תקנון החינוך הגופני והספורט
פלייר למועדון הבית ספרי
מקום ראשון לקבוצת הכדורעף במועדון הספורט
תמונות מועדון הספורט
הישגים לנבחרת הכדורעף 02/05/12
הישג היסטורי לנבחרת כדורעף בנות בשכבה ז'!
מקום ראשון לנבחרת הכדורעף בנים שכבה ז' מחוזי
בטחון ובטיחות
ביטוח תאונות אישיות
רענון איסור נסיעה בטרמפים
נוהל שימוש באופניים חשמליים
אורח חיים בריא
ביטוח שיניים יוני 2019
מניעת השפעת
ביטוח תאונות אישיות טפסים
אכילה נבונה בגיל ההתבגרות
"בבוקר אכול כמלך"...
מה לאכול ומתי כדי למקסם כל אימון גופני
צמא
עישון נרגילה
הפרעות אכילה והפרעות באכילה, מה בין הנורמלי לפתולוגי? מאת עינת צובר
יתרונות הליכת בוקר
אילו מדדים משתפרים כשמבצעים פעילות גופנית?
10 משפטים שמעודדים ילדים
מחקר: הגורם המרכזי לסוכרת – עלייה בצריכת הסוכר
לזכרם



כל הדפים

מורשת יצחק רבין

כיצד נזכור

מתי נזכור


מתי נזכור- יום הזיכרון ליצחק רבין- י"ב בחשוון או  4/11 ?

 

הפעילות מיועדת לתלמידי על-יסודי

 

המחלוקת סביב רצח רבין קיבלה את ביטויה גם בדיאלוג על הזיכרון הקולקטיבי של הרצח (ראה שיעור "והגדת לילדיך"), וגם בהיבט סמלי נוסף - התאריך בו נזכור את הרצח. האם נזכור את רצח רבין בתאריך העברי, כפי שקבע החוק, או שמא לפי התאריך הלועזי, לפיו מתנהלים חיי היומיום שלנו ? בשיעור זה נדון האם לפיצול תאריכים זה משמעויות נוספות.

 

מטרות:

1. לדון במשמעות שני התאריכים לציון יום הזיכרון ליצחק רבין

2.לעמוד על תפקידו של לוח השנה העברי כמעצב את גבולות הזיכרון

3. להכיר את חוק יום הזיכרון לרבין ולדון בנחיצותו ובמהותו של יום זה.

 

עזרים: נוסח חוק יום הזיכרון לרבין (רצ"ב לשער זה) , נספחי העשרה למורה

 

 


 

מהלך השיעור:

המורה ישאל את התלמידים מתי נרצח יצחק רבין ?

סביר כי התשובה הנפוצה תהיה 4/11/95. (ייתכן  בממ"ד יאמרו י"ב בחשון)

המורה תרשום על הלוח את 2 התאריכים : י"ב בחשוון תשנ"ו  ו 4/11/95

ותבקש לדעת מה משמעות כל תאריך

שאלה : איזה תאריך אנחנו זוכרים ביתר קלות ולמה?

רוב האנשים זוכרים את התאריך הכללי משום שחיי היומיום מתנהלים על-פי לוח השנה הכללי. ניתן לבקש מהתלמידים דוגמאות (למשל: יום ההולדת שלנו, פתיחת שנת הלימודים וסיומה, תאריך בחירות לכנסת וכו'). בממ"ד זוכרים בד"כ את התאריך העברי  בהתאם.

 

המורה יחלק לתלמידים את נוסח חוק יום הזיכרון ליצחק רבין.

התלמידים קוראים את לשון החוק בקול רם.

שאלות לדיון:

שאלה: מתי מצוין יום הזיכרון ליצחק רבין ?

תשובה: בי"ב בחשוון

שאלה: מדוע החוק קובע כי יום הזיכרון לרבין יצוין בי"ב בחשוון ולא ב-4/11 ?

תשובה: ימי זיכרון וימים בעלי משמעות היסטורית-דתית-לאומית עבור העם היהודי, מצוינים בלוח השנה העברי. עם ישראל מגדיר עצמו בזיקה להיסטוריה שלו המקבלת את ביטויה בלוח השנה העברי. לוח זה מהווה למעשה תמונה של מה שאנו בוחרים לזכור, ובכך מסמן את גבולות הזיכרון שלנו, התודעה והזהות.

שאלה: אלו ימי זיכרון נוספים אתם מכירים ?

תשובה: קיימות שתי קבוצות של ימי זיכרון. כאלו המלווים אותנו מתקופת המקרא

(ג' בתשרי- צום גדליה, י' בטבת- יום הקדיש הכללי, י"ז בתמוז- יום המצור, ט' באב- יום החורבן, תענית אסתר) וימי זיכרון לאומיים, ימים אותם בחרנו לקבוע בלוח השנה העברי שלנו מאז קום המדינה.

הבולטים שבהם- יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל ויום הזיכרון לשואה ולגבורה,  וכן יום הזיכרון ליצחק רבין ז"ל.

שאלות לדיון: האם מתאים יותר לדעתכם לציין את יום הזיכרון ליצחק רבין בתאריך הכללי או העברי- ? מהם היתרונות והחסרונות בכל חלופה ?

 

מה קורה בפועל-? בתאריך העברי, יום הזיכרון הממלכתי כפי שקבוע בחוק, מתקיים טקס ממלכתי בהר הרצל, ישיבת אבל מיוחדת בכנסת והיום מצוין במוסדות הציבוריים והממלכתיים, כמו מערכת החינוך. ב-4/11 או סביבו מתקיימת בתל-אביב, בכיכר רבין, התכנסות ציבורית, הנושאת פעמים רבות אופי של עצרת פוליטית, המזוהה לכאורה יותר עם הציבור שתמך פוליטית ביצחק רבין ומזוהה אתו.

למורה: להזכיר את הסטיקרים  מציינים-את התאריך  4.11.95 וכן שלטים במקומות ציבוריים שונים.

 

 

 

 

חוקרים שונים, ביניהם הד"ר ורד ויניצקי-סרוסי מהאוניברסיטה העברית מציינים כי הפיצול בין התאריכים מבטא את המחלוקת הפוליטית/אידיאולוגית/חברתית שהובילה לרצח. אותה מחלוקת מתקיימת עד היום סביב עיצוב הזיכרון הקולקטיבי של הרצח, גורמיו והשלכותיו. ניתן לומר שהפיצול בין התאריך העברי לכללי מסמל גם את המתח הבסיסי של החברה הישראלית  - המתח בין אופייה היהודי לאופייה  הדמוקרטי. מתח זה מתבטא כבר במגילת העצמאות המכריזה מחד גיסא על ישראל כ"בית לאומי לעם היהודי בארץ ישראל" ומאידך כי: "מדינת ישראל תקיים שוויון זכויות חברתי ומדיני גמור לכל אזרחיה, בלי הבדל דת גזע ומין , תבטיח חופש דת , מצפון, לשון, חינוך ותרבות...". ניתן לומר כי המתח קיים בין התפיסה של עם ישראל למדינת ישראל.

התאריך העברי מזוהה עם אופייה היהודי של מדינת ישראל ועם רצונה לשמור על זיקה ורצף היסטורי לעם ישראל. ואילו התאריך הכללי מציין את אופייה הדמוקרטי-אוניברסאלי של מדינת ישראל ואת רצונה להתקיים כמדינה הפועלת באופן דמוקרטי.

נקודה שנייה שהפיצול נוגע אליה מתייחסת להנצחה הממוסדת המגולמת בתאריך העברי, ובטקסים והסמלים שהוא מחייב, לעומת ההנצחה הספונטאנית המזכירה את מנהגי תקופת האבל שלאחר הרצח, המגולמת בעצרת האבל בתאריך הכללי.

נקודה אחרונה עולה מתוך מחקריה של ד"ר ויניצקי-סרוסי: ההנצחה הממוסדת נושאת פניה לירושלים (הר הרצל והכנסת), בעוד הביטוי המרכזי של ההנצחה הספונטאנית מתרחש בתל-אביב- בכיכר רבין, שם אירע הרצח, שם התקיימה העצרת הפוליטית המזוהה עם דרכו של רבין שבסיומה נרצח. הפיצול בין ירושלים ותל-אביב מסמל גם את השסע הפוליטי שהוביל לרצח רבין.

 

"הזיכרון מסגל לעצמו את הפרטים הנוחים לו. הוא ניזון מזיכרונות מטושטשים...הזיכרון הוא המכתיב וההיסטוריה כותבת" (מתוך: פייר נורה,- "בין זיכרון להיסטוריה- על הבעיה של המקום", זמנים, 17, עמ' 7)

 

מומלץ לקרוא בקול רם את הציטוט ולהתעכב במיוחד על המשפט האחרון.


 

שאלה: מה הנכם מבינים מן המשפט ?

הזיכרון אינו בהכרח תיעוד מדויק ועובדתי של אירועים שהתרחשו (ראה שיעור "והגדת לילדיך"), אלא מהווה את הדרך בה אנו בוחרים לזכור כפונקציה של מכלול דעותינו, פרשנותנו, ערכינו וכו'. סביב האופן בו אירוע מסוים נזכר מתנהל דיאלוג, דו-שיח, לעיתים אף ויכוח. ככל שהאירוע דרמטי, טראומטי וטעון פרשנויות שונות- יתנהל סביבו ויכוח ער יותר. כאשר מגיעים להסכמה על האופן בו האירוע ייזכר,- הוא נכנס לזיכרון הקולקטיבי המשותף של קבוצה אתנית, עם, לאום.

להעברת אותו זיכרון מדור לדור ישנה משמעות חברתית וחינוכית. ולכן הזיכרון הוא כלי חשוב בחיברות (סוציאליזציה) של הפרטים בקבוצה החברתית אליה הם משתייכים ואשר עבורה אותו זיכרון הוא בעל משמעות. הזיכרון הקולקטיבי מבסס נרטיב, סדר חברתי, נורמות וערכים, זהות קבוצתית, לקחים לעתיד ותודעה חברתית-לאומית.

 

שאלות לדיון:

·         מדוע החליטה הכנסת לחוקק חוק ליום הזיכרון ליצחק רבין ?

·         מדוע החוק מחייב לקיים טקסים ממלכתיים ?

  • במה חשוב לעסוק ביום הזיכרון, לדעתכם ?
  • למה יש להקדיש את יום הזיכרון לרבין–  לרבין עצמו, לרצח, לדמוקרטיה הישראלית?
  • האם המילה "רצח" חסרה, לתפיסתכם, בכותרת שמו של החוק (כלומר: יום הזיכרון לרצח יצחק רבין, ולא- יום הזיכרון ליצחק רבין, כפי שקרוי בפועל) ?
  • האם דעותיו של יצחק רבין או עצם העובדה שנרצח ראש ממשלה מכהן בשל דעותיו היא שצריכים לשמש מוקד העניין ?
  • מהי משמעות הרצח עבורנו כחברה דמוקרטית ?
  • האם, לדעתכם, עשתה החברה הישראלית "חשבון נפש" עם עצמה בעקבות הרצח ?
  • האם הופקו לקחים, ואם לא- מדוע ?

 

המורה תקרא בקול את הציטוט הבא, מתוך עדותו של יגאל עמיר בפני ועדת שמגר, ועדת החקירה הממלכתית שחקרה את הרצח:

"...ללא פסק הלכה או פסק דין רודף שחלו על רבין מפי מספר רבנים שאני יודע עליהם, הייתי מתקשה לרצוח. רצח כזה חייב להיות מגובה. אם לא היה לי גב ולא היו עומדים מאחוריי אנשים רבים נוספים, לא הייתי פועל..." (מתוך דו"ח ועדת שמגר, עמוד 89).

  • מה דעתכם על הדברים ?

מתוך דבריו של עמיר ניתן להבין כי קיבל גיבוי למעשיו. חשוב לציין בהתייחסנו לרצח פוליטי לא רק את הרוצח עצמו אלא גם את הרקע לפעולתו, מידת הלגיטימציה לה זכה, האווירה הציבורית.

אלברט בנדורה, פסיכולוג ואבי תיאוריית הלמידה החברתית, כתב: "כדי שייעשו מעשים שפלים דרושים תנאים חברתיים נוחים ולא אנשים רצחניים. בהינתן התנאים החברתיים המתאימים, אפשר לגרום לאנשים הגונים מן השורה לבצע מעשים יוצאי דופן באכזריותם" (מתוך מאמר של בנדורה המצוטט בספר רצח פוליטי, הוצאת עם עובד ומרכז רבין בעמ' 45).

 

  • האם, לדעתכם, רצח פוליטי נוסף הוא אפשרי בישראל ?
  • מה חשוב שיזכרו הדורות הבאים בהקשר לרצח רבין ?
  • מדוע הדיון ברצח רבין ואופני ההנצחה ממשיך להיות אקטואלי גם היום ?

 

לסיכום: היום, במלאת עשור לרצח רבין, החברה הישראלית עדיין מתלבטת בסוגיות קונפליקטואליות חברתיות-פוליטיות-היסטוריות אשר בהן עסקה אף לפני הרצח עצמו. הרצח היווה ניסיון בלתי חוקי ובלתי לגיטימי לעצור את הדיון הציבורי והמהלכים המדיניים אשר נעשו ע"י ממשלה שנבחרה בבחירות דמוקרטיות. מעבר לתוכן הסוגיות המלוות את החברה הישראלית כיום  כפי שליוו אותה אף לפני הרצח, הדיון הציבורי בגבולותיה של מחאה בחברה דמוקרטית שהרצח היווה פריצה חמורה שלהם, ממשיך אף הוא להיות אקטואלי. כלומר, שאלות ה"מה" וה"איך" נותרו פתוחות.  ניתן לקשר את הדיון למקרי סרבנות בימינו (פינוי או שירות בשטחים), מחאה אלימה וכן הלאה.

 

 

 


 

נספחי העשרה

 

1. נקודות מרכזיות מתוך מאמרים רלוונטיים בנושא הזיכרון.

* הזיכרון הינו ביסודו תופעה חברתית. הזיכרון הקולקטיבי הינו מנגנון חשוב ביותר בעיצוב הזהות הקולקטיבית של הקולקטיב הזוכר, מסייע בהבניית תחושת השייכות כפועל יוצא של יכולת ההזדהות עם העבר (מתוך המאמר: "לזכור ולהזכיר: זיכרון קולקטיבי, קהילות זיכרון ומורשה", מרדכי בר-און)

* הזיכרון אינו דבר שהתרחש בעבר, אלא מבטא את יחסנו לעבר מנקודת הראות של היום. הזיכרון דינמי וכאשר הוא מתקבע ומקבל פרשנות מוסכמת הוא הופך למיתוס. המיתוס מבטא יכולת ליצור הסכמה, לכידות, גיבוש. זיכרון לאומי משותף נבנה על מיתוסים. אין חשיבות עובדתית למה שהיה בעבר, אלא למידת האמונה בהווה בקיומו הממשי של העבר (מתוך הספר: זיכרון במחלוקת, לב גרינברג).

* הזיכרון הוא דין וחשבון ביחס לעבר ולא שעתוקו גרידא.  על ידי הבניית דפוס מסוים של הנצחה, כחלק בלתי נפרד של הזהות, הקולקטיב בונה סיפור/נרטיב ביחס לעצמו, וכך מגדיר עצמו (מתוך המאמר: "הנצחתו של רבין ושיח הזהות הלאומית", ורד ויניצקי-סרוסי).

* הזיכרון הקולקטיבי וההנצחה, כפי שבאים לידי ביטוי בטקסים וחגיגות, משמשים סוכן חברות לערכים, פטריוטיזם ולחינוך הפרטים, ומכאן לחיזוק הזהות.

למערכת החינוך תפקיד מרכזי כסוכן תרבותי, מנהיג אינטלקטואלי ושותף פעיל בעיצוב התרבות העברית החדשה (מתוך המאמר: "במעגל הרוקד והמזמר: טקסים וחגיגות פטריוטיים בחברה הישראלית", אבנר בן-עמוס)

 


 

2. ציטטות בנושא זיכרון והנצחה

·         "החיים אינם מה שחיית, אלא מה שאתה זוכר והאופן שאתה זוכר אותם כדי לספרם" (גארסיה מארקס, "לחיות כדי לספר").

·         "דור מחדש ויוצר איננו זורק אל גל האשפה את ירושת הדורות. הוא בוחן ובודק, מרחיק ומקרב. ויש שהוא נאחז במסורת קיימת ומוסיף עליה. ויש שהוא יורד לגלי הגרוטאות, חושף נשכחות, ממרק אותן מחלודתן, מחזיר לתחייה מסורת קדומה, שיש בה כדי להזין את נפש הדור המחדש. אם יש בחיי העם משהו קדום מאד ועמוק מאד, שיש בו כדי לחנך את האדם ולחסן אותו לקראת הבאות, האם יהא בזה ממידת המהפכה להתנכר לו ?" (ברל כצנלסון, "חורבן ותלישות").

  • " ישראל היא חברה שהזיכרון וההנצחה היו מרכזיים ביותר בזהותה הקולקטיבית...הדת היהודית בונה עצמה על קדושת הזכירה, והציונות החילונית ערכה טרנספורמציה של זיקה עמוקה זו אל העבר..טקס (כביטוי להנצחה) הוא אמצעי לייצור ושימור של סולידריות חברתית, אמונות חברתיות משותפות ואחדות...הנצחת רבין שונה מהנצחות אחרות בישראל" (מיכאל פייגה, "יצחק רבין: הנצחתו והנצחת הנצחתו")

·         "לרצח יצחק רבין צריך להיות תפקיד מכונן בזהות החברה הישראלית. יש לו תפקיד חשוב בתשובה לשאלה איזו חברה נוצרת בארץ. הרצח היה הניסיון הבוטה ביותר להשפיע על הכרעת היסוד של הציבור הישראלי שלא בדרך דמוקרטית...יש לזכור את הרצח...בגלל הצל הארוך שהוא מטיל על החברה ועל המשטר שבהם אנו חיים"

(אבישי מרגלית, "איך נזכור את יצחק רבין", מתוך: "רצח פוליטי- רצח רבין ורציחות פוליטיות במזרח התיכון", 1998)

 

 


 

 

 

ביבליוגרפיה:

מאמרים-

 

  1. ואלנסי לוסט- האתיקה והפוליטיקה של הזכירה, זמנים, 55, 1995.
  2. נורה פיר- ביו זיכרון להיסטוריה, על הבעיה של המקום, זמנים, 45, 1995
  3. שפירא, אניטה- היסטוריוגרפיה וזיכרון- מקרה לטרון, תש"ח, אלפיים, 10, תשנ"ה, 1995.

 

ספרים-

  1. לב גרינברג- זיכרון במחלוקת, אוניברסיטת בן-גוריון, 2000.
  2. מוסה ג'ורג'- הנופלים בקרב, עם עובד, ת"א, 1993.
  3. סיוון עמנואל- דור תש"ח, מיתוס חברה וזיכרון, מערכות, משרד הביטחון, 1991.
  4. רצח פוליטי בישראל- פרופ' נחמן בן-יהודה, 1992.
  5. רצח פוליטי- בהוצאת מרכז יצחק רבין לחקר ישראל

למעלה הדפסה שלח RSS Bookmark and Share

 

כל הזכויות שמורות לאוריג`ין בע"מ פותח ע"י schooly אתרים לבתי ספר