חזרה לאתר בית הספר
עמוד ראשי
כניסה לגלריות

כל הדפים

אמן השבוע

סינדי שרמן


 סינדי שרמן


סינדי שרמן היא צלמת דיוקנאות, עצמיים בעיקר, הבוחנת בעבודותיה את מקום האישה כאובייקט וכסובייקט.

סינדי שרמן נולדה בשנת 1954, בניו-ג'רסי, ארה"ב. בקולג' למדה אמנות, שם הבינה שאינה רוצה לעסוק באמנות פלסטית ופנתה לצילום.

בשנת 1977, פירסמה את הסדרה הראשונה עליה עבדה – 'סטילס ללא כותרת', בה חקרה שרמן סטריאוטיפים נשיים בסרטים משנות החמישים והשישים. מאוחר יותר, במהלך שנות השמונים, חקרה סינדי שרמן את האישה כקרבן לאלימות מינית ופתולוגית, בקולנוע ובמדיה. מבחינה יצירתית עברה שרמן מצילומים לא גדולים בשחור לבן, לפורטרטים מוגדלים וצבעוניים, תוך שימוש באיפור רב, חלקי בובות גרוטסקיים ושלל אביזרים שמעצבים את סביבת התצלום ומביימים סצנה קטנה. סינדי שרמן יוצרת סביבה תיאטרלית באמצעות שימוש בתאורה דרמטית, צבעים עזים, תלבושות, העמדות. היא משחקת על הגבול שבין פיקציה ומציאות. המצלמה, הרי, יש בכוחה לגרום לכל אחד להאמין בכל דבר. באמצעות מצלמה אפשר לספר שקרים. תנוחות גוף והבעות פנים סטריאוטיפיות, המזכירות את בת השכן, נערת הקולג' התמימה, את מרלין מונרו, או קורבן רצח מהסרט של  היצ'קוק, הסצנות נראות מוכרות, כאילו נלקחו מסרטים שראינו, אך אף פעם אי אפשר לומר מאיזה סרט, כי לא היה סרט כזה. זהו אוסף קלישאות חזותיות מן הסוג שנחקק בזיכרון ובתודעה של כל צרכן תרבות. הצילומים ממחישים את המניפולציות של הקולנוע, הטלוויזיה והפרסום, ההופך דימויים לסטריאוטיפים, ובדרך זו מעצב את מושגי המציאות וה"אמת" של צרכניו.

 

לסצנות בתצלומיה של שרמן כמעט ואין כותרות, הן משאירות לצופה בהן לבחון אותן ולנסות לפענח מה התרחש בהן. הצילומים הם מראה מטרידה שמעוררת מחשבה וביקורת אצל הצופה ובכך עובדים על המישור הרגשי והאינטלקטואלי כאחד.


אמנם היא עצמה המודל בצילומים שלה, אבל אין בהם הזמנה להכנס אל חייה או להכיר אותה הכרות אינטימית, היא רק מודל, שמקרין את קיומה של כל אישה, תוך כדי מחקר מעמיק כיצד יוצרות נשים את היצוג של עצמן, וכיצד יוצרת החברה את תפיסת הנשיות בתוכה. יצירת הנשיות על פי שרמן היא תפיסה פאסיבית, הגבר עושה פעולה, האישה מופיעה – עליה מסתכלים, אותה בוחנים, היא נענית למה שהחברה הגברית מקרינה עליה. בתרבות פטריארכלית, האישה מוצגת מתוך המבט הגברי, מבט בו מוטמעות הפנטזיות והאובססיות הגבריות, ייצוג אילם של האישה, שלא מייצרת את המשמעות של עצמה, אלא מציגה את המבט הגברי.

כיום, בודקות עבודותיה של שרמן את תפיסת הנשיות בתוך גוף מזדקן מההסתכלות פנימה והחוצה.  לסינדי שרמן יוחסו תפיסות פמיניסטיות כמו גם פוסט-מודרניסטיות, היא עצמה התנערה מן היצוגים האלה באמירה שגם עצם האמנות שלה וגם הצפיה בה לא יכולה להיות מנותקת תרבותית מעצם היותה אישה יוצרת בתקופה תרבותית מסוימת.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 


למעלה הדפסה שלח
כל הזכויות שמורות לאוריג`ין בע"מ פותח ע"י schooly אתרים לבתי ספר