חזרה לאתר בית הספר
עמוד ראשי
כניסה לגלריות

כל הדפים

אמן השבוע

אנריקו קרוזו


אנריקו קרוזו

 נולד ב-25 בפברואר 1873 נפולי-איטליה, נפטר ב-2 אוגוסט 1921.
                                                    
נולד שלישי בין 7, מהם שרדו 3, למשפחה ענייה בנפולי.  את הקריירה שלו כטנור אופראי החל ב-1894, והוא בן 21. בנובמבר 1898 ביצע את תפקידו הגדול הראשון – לוריס ב'פדורה' של ג'ורדנו – על בימת 'תיאטרו ליריקו' במילנו. בהמשך הופיע ב'לה-סקאלה' במילנו, באופרה המלכותית בקובן גרדן – לונדון ועוד.
ב-1903, בעזרת סוכנו – בנקאי בעל ראיה למרחוק -  נסע לניו-יורק. בין לילה הפך לכוכבה הגדול של 'מטרופוליטן אופרה' ל-17 השנים הבאות. הוא הצטיין במנעד קולי גדול וקול חזק ועשיר, כנדרש מגדולי הזמרים של המאה  ה-19, אך לא פחות מכך ניחן במוסיקליות ורגישות שדרשה המוסיקה של תחילת המאה ה-20.
זה היה אחד מסודות הצלחתו. אבל לא פחות מכך ידע להבחין בחידוש הטכנולוגי בן זמנו – הגרמופון. קרוזו היה הראשון בין זמרי האופרה הידועים שהקליט תקליטי גרמופון. כבר ב-1902 הקליט אריה מתוך "הליצנים" של ליאונקבלו, רב המכר הראשון שמכר מליוני עותקים.


אחד מ-260 תקליטיו בחברת ויקטור 

בחייו הקליט יותר מ-260 תקליטי 78 (תקליטי הבקליט הראשונים הסתובבו במהירות 78 סיבובים לדקה, מכאן שמם) בחברת ההפקה 'ויקטור'. למעשה גדלו הוא וויקטור יחד, כי לפני-כן נתפס הגרמופון כהמצאה טכנולוגית נחמדה, "אבל מוסיקה שומעים באולם הקונצרטים". מרגע שקרוזו הגדול הקליט ומכר מוסיקה רצינית – קיבל הגרמופון הכשר אמנותי. ולנו נשארו הקלטות של קרוזו הגדול, הקלטות שהפכו אותו לגדול מבין כל הזמרים הגדולים בני זמנו. האיש שקנה את נעליו הראשונות בגיל 18, משכר שירתו בנפולי, ושנאלץ להתכסות בסדין כאשר כיבס את חולצתו היחידה, היה למליונר. קוריוז מתחילת דרכו בנפולי – באחת מהופעותיו הראשונות זכה לקריאות בוז משום שלא שילם למריעים בשכר כנהוג, לכן נשבע שיחזור לנפולי רק בשביל ספגטי.
באפריל 1906 היה עם המטרופוליטן בהופעה בסן פרנסיסקו. באותו לילה התחוללה רעידת האדמה המפורסמת שהרסה את העיר. קרוזו נשבע לא לשוב לסן פרנסיסקו, ועמד בדיבורו. בנובמבר אותה שנה הואשם שצבט בישבנה של אישה צעירה בגן החיות ב'סנטרל פרק'  ניו-יורק. הוא הכחיש והאשים את הקופים בצביטה, אך נמצא אשם. זמן מה אחר-כך נמצא שה"נצבטת" והשוטר שלכד אותו ביימו את האירוע, והאשמה בוטלה.
הגם שמנעד קולו היה רחב ביותר, מעולם לא הצליח להגיע בקלות לדו גבוה (ובזה נמדדו טנורים), ואכן, הקלטתו לאריה מ'לה-בוהם' של פוצ'יני מונמכת בחצי טון כך שהוא נדרש להגיע רק ל-סי.
הוא נפטר ב-1921 בנפולי מסיבוך של דלקת האדר, והוא בן 48 בלבד. במשך שנים אחדות הוצגה גופתו בארון זכוכית, לפני שהועברה לקבר בנפולי. ב-1951 הפיקה MGM סרט "קרוזו הגדול" על חייו, בו כיכב טנור גדול אחר – מריו לנצה.


מריו לנצה בתפקיד קרוזו בסרט "קרוזו הגדול (1951).

 


למעלה הדפסה שלח
כל הזכויות שמורות לאוריג`ין בע"מ פותח ע"י schooly אתרים לבתי ספר