חזרה לאתר בית הספר
עמוד ראשי
כניסה לגלריות

כל הדפים

אמן השבוע

לודוויג ואן בטהובן


לודוויג ואן בטהובן


נולד ב-16 בדצמבר 1770, בון, נסיכות קלן (גרמניה), נפטר ב 26 במרץ 1827.
            
אביו יוהנס, שהתפרנס כנגן בתזמורת הדוכס, החל ללמד את בנו נגינה כבר בגיל 5 כדי לסייע בפרנסת המשפחה. למרבה המזל לא הצליח האב-מורה האלכוהוליסט הקפריזי להשניא את המוסיקה על בנו, והוא התקדם במהירות. בגיל 11 עבר ללמוד פסנתר אצל כריסטיאן גוטלוב נפה, מוסיקאי מצוין, וכשזה עזב את משרתו כנגן עוגב בכנסיה תפס לודוויג הנער את מקומו. בגיל 14 כבר התפרנס כנגן בתזמורת החצר, לצד אביו. כבר אז החל להלחין יצירות משלו.
ב-1787 נסע לראשונה לווינה, בירת הקיסרות האוסטרית. הוא התכוון להיפגש עם מוצרט בן ה-30. חלוקות הדעות אם אמנם נפגשו השניים, אך בטהובן נאלץ לשוב במהרה לבון בגלל מחלת השחפת הקשה של אמו מגדלנה. האם האהובה נפטרה, ולודוויג נאלץ לפרנס את אחיו הצעירים (אביו שקע באלכוהוליזם) בשעורי פסנתר שנתן לתלמידים.
ב-1792 נתן נסיך בון את הסכמתו לכך שבטהובן ישוב לווינה, ללמוד אצל יוזף היידן הגדול. כך החליף את מוצרט שנפטר שנה קודם לכן. תקופת לימודים זו לא התארכה בגלל אופיו המרדני של בטהובן הצעיר (שהיידן כינהו "המונגולי"), ובגלל נסיעתו של היידן ללונדון ב-1794. בטהובן נשאר בווינה. בשונה מהמקובל סרב להפוך למוסיקאי חצר ושמר על עצמאותו. כישרונו כפסנתרן וכמלחין וכמנצח הבטיח לו פרנסה מידם של בני אצולה ותלמידים. כמלחין הוא מהווה את הגשר החשוב ביותר בין התקופה הקלאסית (היידן, מוצרט ואחרים) של המאה ה-18, לבין התקופה הרומנטית (שוברט, ווגנר, ברהמס ועוד) של המאה ה-19. בתחילת דרכו הוא שומר על תבנית הסונטה הקלאסית בת ארבעת הפרקים, גם בסימפוניות וגם ביצירות הקאמריות שכתב. אולם בהמשך החל לנסות תבניות חדשניות, ובעיקר סגנונות חדשים. המוסיקה שלו מתאפיינת במעברים קיצוניים מיופי נשגב לסערה גדולה, והיא משקפת את חייו.
הוא היה ידוע בטיוליו הרגליים בטבע או ברחובות העיר, כשהוא שקוע בעולמו, מדבר ושר לעצמו ומנופף בידיו. רבים מרעיונותיו המוסיקליים נולדו מכך. בגיל 28 החל להתחרש, עובדה שגרמה לו תסכול נורא. אולם כך גילה שהמוסיקה נובעת מבפנים. בעת שניצח על הבכורה על הסימפוניה ה-9 שלו, הכוללת מקהלה וסולנים ששרים את ה'אודה לשמחה' של יוהן פרידריך שילר, כבר היה חרש לחלוטין. בסיום היצירה נשאר לעמוד כשפניו לתזמורת, עד שקם הכנר הראשי וסובב אותו לקהל המריע בהתלהבות עצומה.
אמונתו בחופש מצאה ביטוי גם במוסיקה, למשל: בסימפוניה השלישית שהקדיש תחילה למהפכה הצרפתית, קרע את דף ההקדשה לאחר שנפוליון הכתיר עצמו לקיסר. האופרה היחידה שהלחין, פידליו, מספרת על אסיר שנכלא על ידי אדון מושחת שחשק באהובתו. מוכרת ואהובה הפתיחה שלו למחזה "אגמונט" שמספר על הנסיך מאורנג', לוחם החרות של הולנד (מכאן הצבע הכתום). בטהובן מת מסיבוכים של דלקת ראות ונקבר בווינה. שנה וחצי אחר כך נקבר המלחין פרנץ שוברט על ידו. 
 


לודוויג ואן בטהובן כתב ידו עשיר במחיקות וכתמים, המעידים על כתיבה מייסרת (בניגוד למוצרט למשל) 


בקריקטורה של ביל אבוט שואל היידן את תלמידו אם הוא רוצה להיות חרש.

 


למעלה הדפסה שלח
כל הזכויות שמורות לאוריג`ין בע"מ פותח ע"י schooly אתרים לבתי ספר