דף הבית ביה"ס
דף הבית תיאטרון
תנאי הקבלה למגמה
אודות המגמה
תיאטרון ז'-ח'
מורי מגמת התיאטרון
עקרונות חינוכיים
בוגרי המגמה
הפקות
ההפקות 2017-2016
הפקות בגרות י"ב
תרגילי בימוי י"ב
השייקספירים
פרוייקטים מיוחדים
מחנה אמנות בנווה שלום
פרויקט התיאטרון הרומי בבית שאן
בריטניה 2012
מחנה אמנות במצפה רמון
תיאטרון מוסיקלי Musicals
פסלים אנושיים
הפקות שנים קודמות
מאגרי מידע
הרנסאנס
הבארוק
רוקוקו וניאו-קלאסיקה
עולמו של שייקספיר
הרומנטיקה
העידן היפה
מודרניזם
ENGLISH
About us
All productions
Special Projects
Shakespeare's World


כל הדפים

מודרניזם

הריאליזם הסוציאליסטי




 הריאליזם הסוציאליסטי הוא סוג של "אמנות מגויסת". זה היה הסגנון האמנותי הרשמי של ברית המועצות, והוא נקבע ככזה ע"י יוסף סטאלין בשנת 1932. הוא נחשב כסגנון היחיד שהיה מקובל על ידי השלטון. הוא אומץ ע"י מפלגות קומוניסטיות ברחבי העולם - במיוחד בסין, וייטנאם וצפון קוריאה, בה הוא משמש סגנון רשמי עד היום. הסגנון הזה, שהיה אפקטיבי להעברת מסרים פוליטיים, אומץ בצורה כזו או אחרת גם ע"י קבוצות אידיאולוגיות שונות ומגוונות: הנאציונל-סוציאליסטים, והפשיסטים. 

גם התנועה הציונית, שמקורה במזרח אירופה וחלק ממנהיגיה, במיוחד הסוציאליסטים שבהם, התחנכו לאור המהפכה הרוסית, הושפעה מסגנון זה וייבאה אותו לארץ. לכן, סגנון זה חשוב גם בהתפתחות האמנות והמחשבה בארץ, כי גם מפלגות לא סוציאליסטיות כמו חרות והציונות הדתית השתמשו במאפייני הסגנון.

מקורו של הסגנון הזה הוא בריאליזם הסוציאלי (החברתי) שהחל להתפתח בחוגים הסוציאליסטים של המאה ה-19 ושמטרתו היתה להעלות מודעות לתנאים החברתיים הקשים. (ראה פרק על הריאליזם )

 
אמנות פוליטית

 

אם נקבל את הגדרת המילון הצרפתי "פטי לרוס", כי האמנות היא "הבעה, שאינה תלויה בדבר ואידיאלית של הַיָּפֶה", כלומר: האמנות הטהורה משרתת אך ורק את מטרתה האסתטית, ואינה תלויה בדבר שמחוצה לה – היא חוייה אסתטית ורגשית  – אינה משרתת ענין כלשהו מלבד עצמה, הרי לפיכך, האמנות המגוייסת אינה אמנות טהורה.

 

אולם עם הזמן, הסתבר כי אנו נהנים מהיצירות האמנותיות שנעשו בשם רעיונות חיצוניים ליצירה: דתיים, רוחניים ופוליטיים, גם אם כבר נשכח ובטל ערכו של הרעיון שאותו הייתה אמורה לשרת. כך, למשל, אנו נהנים מציורי הכנסיות (הקפלה הסיסטינית ברומא, של מיכאלאנג'לו) בשל ערכה האסתטי ולאו דווקא בשל משמעותה הדתית.

 
דוגמה ליצירה פוליטית שהפכה לקלאסיקה הוא הפסל "הפועל ונערת הקולחוז" במוסקבה, 2010
 Рабочий и колхозница של הפסלת הסובייטית וֶירָה מוּחִינָה (קולחוז: כפר שיתופי 
בברית המועצות, דומה לקיבוץ שלנו).

זהו פסל בעל מסר אידיאולוגי שעמד בפתח הביתן הסובייטי בתערוכה הבינלאומית של פריז ב-1937.
 


 

 הפסל בכניסה לביתן הסובייטי (מימין) בתערוכה הבינלאומית בפאריז 1937. ממולו, הנשר הנאצי.


הפסל מציג גבר ואישה הבונים את עתיד הסוציאליזם – מחזיקים בפטיש ומגל – הסמלים של הסוציאליזם.  
הפסל הסובייטי ניצב בהתרסה מול הנשר הנאצי על הביתן הגרמני. אחר כך הוחזר למוסקבה ועמד שם כפסל אהוב על תושבי העיר. עם נפילת הקומוניזם בשנת 1990, סולקו רבים מסמליו – אך תושבי רוסיה סירבו להפרד מהפסל האהוב שסימל קידמה, תקוה ושלום. 
הוא שופץ לאחרונה והוחזר למקומו במוסקבה במרץ 2010.

 


לפני המהפכה הרוסית: סגנון חתרני
הרעיון של הסוציאליסטים המהפכנים היה כי בעת שינוי ומהפכה חברתית, חייבים האמנים המהפכניים לרתום את כישרונם לקידום המהפכה. מכיוון שהיו חייבים לפנות אל העם הפשוט, שלפעמים לא ידע קרוא וכתוב – הפך הציור או הפלקט לאמצעי תקשורת יעיל להפעלת ההמון. התמונה ברורה של מסרים פשוטים – לעתים מלווה בסיסמה כמו "הלאה הקפיטליזם!" או "תחי המהפכה!" הסיסמאות היו קצרות, אפקטיביות וקראו לפעולה שהייתה מובנת לכולם. (מכאן בא הביטוי המזלזל "פלקאטי" כביטוי למשהו שטחי, וחסר עומק.)

 

לאור העובדה שהפלקאטים הפוליטיים הודפסו להפצה המונית, הם הסתמכו על כמה צבעי יסוד חזקים והיו בדרך כלל דו ממדיים. אמנות הפלקאט והציור הדו-ממדי היו נפוצים בסוף המאה ה-19 (ראה פרק ארט נובו ואת הפלקאטים של טולוז לוטרק בפרק על הפוסט אימפרסיוניסטים)


למשל, הפוסטר הסוציאליסטי הבריטי המדהים כאן משמאל, משנת 1911: 
שמו "פירמידת הקפיטליזם": בראש ה"עוגה החברתית" הכסף הגדול, הקפיטליזם ומתחתיו המלכים והפוליטיקאים "אנו שולטים בכם"; מתחתם הדת, הכנסייה: "אנו מרמים אתכם"; מתחתם, הצבא והמשטרה הנתונים למרותם: "אנו יורים עליכם"; מתחתם הבורגנות: "אנו אוכלים עבורכם"
ובתחתית הסולם- מעמד הפועלים הנאנק תחת עוני סבל ומחלות: "אנו עובדים עבור כולם" "אנו מאכילים את כולם"

  
             פוסטרים עם מסר ברור על אופיים של הקפיטליסטים


                 הפוסטר הבריטי "פירמידת הקפיטליזם" משנת 1911

 

"האמנים הם מהנדסי הנשמה האנושית" 


הציטוט הזה היה נשמע פיוטי למדי אלמלא בא מפיו של יוסף סטאלין - אחד הדיקטטורים הגדולים של ההיסטוריה... לפי גישה זו, בשל העובדה שהאמנות מעצבת תודעה ומשפיעה עליה - דרך הנשמה והנפש - היא עובדת במעמקים על תפיסות-היסוד, הרגשות ואופן המחשבה. ברגע שדיקטטור חושב כך, אין ספק
 שְיַשִים-עין על האמנים, יפקח עליהם ואפילו - יצווה עליהם מה ליצור. ברגע שהמהפכנים הגיעו לשלטון והפכו להיות בעצמם הממסד - תוך כפיית הסגנון הזה על הכלל, הוא כבר הפך להיות משהו אחר: אמנות "מטעם" השלטון. 

בתקופה מסויימת נאסרו אמנים שציירו בסגנון אחר וכולם נדרשו לסגור שורות ולצייר בהתאם לרוח ריאליזם הסוציאליסטי: גם לנין וגם סטאלין לא אהבו אמנות מודרנית (קוביזם, אבסטרקט וכו') כי טענו שהעם הפשוט, מעמד הפועלים, אינו אוהב ומבין סגנונות אלו ומצפה שידברו אליו בשפה מובנת... 

ולפיכך, נקבעו כללי היסוד לסגנון זה: א.   יצירה פרולטרית - אמנות שתהיה מובנת ותהיה רלוונטית למעמד הפועלים. 
                                              ב.   עממית - שתעסוק בסצינות מחיי היום-יום של העם.
                                              ג.   ריאליסטית - במובן הסגנוני.
                                              ד.   מגוייסת - שתתמוך במטרות המדינה והמפלגה. 

בארץ בה האמנים קיבלו שכרם מהמדינה, כי הכלכלה הייתה קולקטיבית - די בכך כאמצעי לחץ ליצור לפי הקו השלטוני. אולם, חלק מהאמנים האמינו בסגנון זה, הזדהו עם מטרותיו וציירו ללא כפייה. עם כל זאת, כמעט כל שלטון מעדיף אמנים שישירו בשבח ערכיו, וחלק מיצירות אלו הפך לקלאסיקה - כיום הן נמכרות בגלריות אמנותיות ברחבי העולם במחירי עתק ואיכותם האמנותית מוכרת בלי קשר למסרים הפוליטיים.

 

 

 פוסטרים סובייטיים אנטי-נאציים 
ממלחמת העולם השניה

 פוסטרים סובייטיים קלאסיים
לחץ על התמונה לגלריית תמונות

  ריאליזם סוציאליסטי עברי
לחץ על התמונה לגלריית תמונות

 

 

הפוסטרים מאוד אפקטיביים וברורים. היום הם נחשבים ליצירות אמנותיות לכל דבר. ברור כי אמנים טובים יצרו אותם, ואולי בשל הנושא - המלחמה נגד הנאצים - נוכל להזדהות עם חלק מהם ולראות שלא הכול שלילי בעניין זה.

 


 

 

הפוסטרים הסובייטיים עסקו בכל תחומי החיים והיו תעמולתיים במוצהר. מטרתם היתה העלאת המודעות המעמדית והם קראו לפעולה זו "אגיטציה פרופגנדה" (התססה ותעמולה). כל אמן נדרש להשתתף בפעולה פוליטית זו באמנותו.



רוב התמונות באלבום זה באדיבות 
גלריה פרקש, יפו העתיקה 
מומלץ להיכנס לאתר המדהים שלהם לפוסטרים נוספים ומגוונים! 

 העלייה שלישית (1919) הגיעה מברית המועצות עם סגנון הריאליזם הסוציאליסטי, אולם עם הזמן, ובשל רוח המודרניזם שנשבה לכאן, הופך סגנון הפוסטרים העבריים  למודרניסטי ואבסטרקטי. כפי שתראו בגלריית תמונות זו, גם מפלגות לא סוציאליסטיות בארץ החלו לאמץ את גישת ה"אגיטציה- פרופגנדה" בשל האפקטיביות שלה 

 


"אמנות גבוהה" סובייטית
לחץ על התמונה לגלריית תמונות

 ריאליזם סוציאליסטי ממדינות נוספות
לחץ על התמונה לגלריית תמונות

  נקמת הטרקטור...
לחץ על התמונה לגלריית תמונות


דוגמאות לאמנות סובייטית רשמית. בעבר זלזלו בסגנון זה כ"אמנות מטעם" - מוזמנת מידי השלטון וחסרת אמת פנימית. כיום יש הרואים בה אמנות אותנטית המייצגת את תקופתה.

 


הריאליזם הסוציאליסטי אומץ ע"י מפלגות קומוניסטיות בכל העולם, ובכל ארץ קיבל נופך מקומי משלו. במדינות שמפלגות אלו הגיעו לשלטון - הפך גם שם לסגנון רשמי (סין העממית, מזרח אירופה, קובה, וייטנאם וצפון קוריאה.)

 


 

התמונה למעלה באדיבות  גלריה פרקש יפו  
כל מה שמועיל ומקדם את רווחת מעמד הפועלים, נחשב  לטוב ויפה: הטרקטור מקדם את תיעוש החקלאות ואת האכלת הפועלים הרעבים ולכן הוא יפה, ורצוי שיופיע באמנות. מבקרי המערב הקפיטליסטי לעגו לגישה זו. היום הם מוכנים לשלם הון עתק על יצירות האלה...

 


ריאליזם סוציאליסטי במחול  
יצירת המחול "הנערה עם השיער הלבן" 
אופרת המחול של בייג'ין

 ריאליזם סוציאליסטי בקולנוע
 סצינת המדרגות מתוך הסרט אניית הקרב פוטיומקין 

של הבמאי סרגיי אייזנשטיין. 1925 

בסין הקומוניסטית נוצרות "אופרות עממיות". להקת המחול של בייג'ין יוצרת בשנות ה-50 באלט של תיאטרון תנועה המספר סיפור: אביה של נערת כפר קטנה וענייה נרצח ע"י בעל אחוזה אכזרי השובה אותה ומתעלל בה. היא בורחת אל ההרים שם הופך שערה ללבן. כאשר מגיעים כוחות המהפכה הם מגלים ומשחררים אותה והיא פוגשת את אהוב ליבה. כאן אנו רואים אותה עם שחרורה ע"י צבא של חיילות באדום.  ואם למישהו עדיין לא ברור המסר, הרי נכנסים עם שלט עליו כתוב: "הלאה בעלי-האחוזות העשירים והאכזריים!"

היצירה הזו אהובה עד היום וראו בקישורית כאן שחידשו את זה לפני שנתיים במין "כוכב נולד" סיני.

 

הבמאי סרגיי אייזנשטיין, ביים את הסרט בשנת 1925, והוא נחשב לאחד הסרטים החשובים בתולדות הקולנוע, וגם לאחד מסרטי התעמולה הטובים. 
הסרט נלמד בכל בתי הספר לקולנוע בעולם. העלילה מספרת על מרד של מלחים על אניית הקרב "פוטיומקין" שהתרחש בעת מהפכת 1905 ברוסיה ודוכא באכזריות ע"י הצבא של הצאר.
כאן מתוארת סצינת טבח שאירע,כביכול (לא נמצאו הוכחות היסטוריות שאכן התקיים טבח דווקא במקום זה, אך כך נזכר בהיסטוריה בשל הסרט) על המדרגות היורדות אל הנמל בעיר אודסה, בה הצבא של הצאר יורה על ההמון.
כאן ברור מי הטוב ומי הרע: חיילי הצאר היורים על הקהל המזדהה עם המלחים

 

                                                                             ריאליזם סוציאליסטי בתיאטרון

                                                                                      שני מחזאים גדולים

מקסים גורקי 1868-1936                                                                         ברטולט ברכט 1898-1956          


מקסים גורקי  

    המחזאי הרוסי מקסים גורקי נחשב
 למי שעיצב וניסח את רעיונות 
הריאליזם הסוציאליסטי. מחזהו המפורסם 
ביותר הוא "בשפל" ומספר על דמויות 
וטיפוסים בשולי החברה, שנכתב עוד 
ב-1902 ושימש מודל לסגנון זה. המחזות שלו דרשו תפאורה ריאליסטית ופשוטה והתלבושות לעיתים היו סחבות. 
סטאלין היה בין אלו שנשאו את ארונו כשנפטר. 

מחזות רבים של גורקי תורגמו לעברית 
והוצגו בארץ.
          המחזאי הגרמני ברטולד ברכט היה קומוניסט, וחלק ממחזותיו נכתבו ברוח הריאליזם הסוציאליסטי. 
הוא הרחיק לכת ויצר סגנון תיאטרוני חדש 
בשם "התיאטרון האֶפִּי", שמטרתו חידוד המסרים החברתיים והפיכת התיאטרון לכלי להעלאת תודעה מעמדית. הוא גם כתב שירה
חברתית ואפילו הימנונות לארגונים קומוניסטיים. 

גם הוא תורגם לעברית כמעט ברגע שפורסמו יצירותיו בשל העובדה שהסוציאליסטים הציונים הזדהו מאוד עם מסרי שירתו ומחזותיו.

   

ברטולט ברכט 

 
             תמונה מההצגה "בשפל" של גורקי משנת 1902

 


הצגת "אמא קוראז' " של ברכט מינכן 1950               

 


למעלה הדפסה שלח RSS Bookmark and Share
 מידע
> שפרינצק 4, תל אביב מיקוד 6473804
> טלפון רב קווי: 03-6959111 , 03-9408000
> פקס: 15339408020    

  Info
Sprintzak Street 4 Tel Aviv 6473804<
Tel +972 3 695 9111 , +972 3 940 8000<
Fax: +972 15339408020<
[email protected]  <
עיצוב גרפי של האתר: דוד שטיינברג, בסיוע נועה כהן, איה בורשטין ועירד עצמון שמאייר

כל הזכויות שמורות לאוריג`ין בע"מ פותח ע"י schooly אתרים לבתי ספר