דף הבית ביה"ס
דף הבית תיאטרון
תנאי הקבלה למגמה
אודות המגמה
תיאטרון ז'-ח'
מורי מגמת התיאטרון
עקרונות חינוכיים
בוגרי המגמה
הפקות
ההפקות 2017-2016
הפקות בגרות י"ב
תרגילי בימוי י"ב
השייקספירים
פרוייקטים מיוחדים
מחנה אמנות בנווה שלום
פרויקט התיאטרון הרומי בבית שאן
בריטניה 2012
מחנה אמנות במצפה רמון
תיאטרון מוסיקלי Musicals
פסלים אנושיים
הפקות שנים קודמות
מאגרי מידע
הרנסאנס
הבארוק
רוקוקו וניאו-קלאסיקה
עולמו של שייקספיר
הרומנטיקה
העידן היפה
מודרניזם
ENGLISH
About us
All productions
Special Projects
Shakespeare's World


כל הדפים

מאגר מידע

הרנסאנס



 

לערך רנסאנס ויקיפדיה   אלבום נצרות אלבום אסלאם אלבום ימי הביניים


הרנסאנס: לידה מחדש

מקור השם במילה האיטלקית Rinascimento ותרגומה הצרפתי Renaissance. משמעות המונח היא

כי התרבות האירופית "נולדה מחדש" בשל הגילוי המחודש והחזרה אל ערכי הקלאסיקה של יוון ורומא, אחרי תקופת ימי הביניים (היום אנו מודעים לכך שהיו התפתחויות תרבותיות חשובות גם בימי הביניים)

רוב ההיסטוריונים מסכימים שעידן זה מתחיל בפירנצה, איטליה בסביבות 1350 וממשיך להתפשט באירופה עד סביבות 1650. הרנסאנס שובר עם הסגנון ודרך המחשבה של ימי הביניים: בעוד שזו נחשבה לתקופה חשוכה של אמונות טפלות וקנאות דתית, הפילוסופים והאמנים של הרנסאנס מנסים לבנות דרך מחשבה חדשה של אור, פתיחות, התרכזות באדם ובערכי היופי. זוהי תקופה של תגליות מדעיות וכיבוש של עולמות חדשים: ב - 1492 יוצא ימאי איטלקי בשם קולומבוס, בחסות ספרד, מערבה אל האוקייאנוס האטלנטי כדי למצוא את הדרך המערבית להודו. הוא מסתמך על חישובים מדעיים ועל ידיעה תיאורטית בלבד כי העולם הוא כדור עגול. 

 זו תקופה של חדשנות באמנות ובארכיטקטורה וגם, כמובן, בתיאטרון. התעוררות פילוסופית, אמנותית ומדעית זו הביאה להתלהבות של דור צעיר של יוצרים והוגים שניסו לשלב בין כל תחומי הידע, לשבור מוסכמות ולשבור את שליטתה של הכנסייה הקאתולית ברומא על כל תחומי המחשבה, המחקר והדעת. המדענים החדשים שגילו כי מחקריהם סותרים את הקביעות של אנשי הדת התעמתו עם הממסד הדתי, ולעתים מסרו נפשם כדי להגן על עמדותיהם, למשל, גלילאו גליליי. הרנסאנס מתייחד ברוח ההומניזם - ההתרכזות באדם, בחיים, ביופי ובחופש הבחירה והדעת, ערכים שהיו זרים לממסדים הדתיים. חלקם שילב בין המדעים לאמנויות, לדוגמה: ליאונרדו דה וינצ'י. השילוב הזה של מדע - טכנולוגיה - אמנות - פילוסופיה מביא גם למהפכה במבנה הבמה והתיאטרון המשפיע על התיאטרון עד ימינו. תקופה יפה ויצירתית בתולדות האדם שהישגיה מלהיבים אותנו עד היום.



ציורו של רפאלו - נישואיה של הבתולה


                                       
העברת מפתחות האמונה 1504 מאת פרוג'ינו 
       הפרספקטיבה
הגילוי הגדול בתחום האמנות בתקופת הרנסאנס היה הפרספקטיבה: היכולת לצייר ציור עם אשליית עומק של תלת-מימד. באמצעות חישובים מתמטיים והנדסיים, הצליחו הציירים ליצור את האשלייה האופטית. אנו נראה מאוחר יותר כי היתה לגילוי זה השפעה מכרעת על התיאטרון, עד ימינו.

הציור מימין, של הצייר פרוג'ינו, "העברת המפתחות" משנת 1504, הוא דוגמה מצויינת לפרספקטיבה בציור. שימו לב, כי כל הקווים מסתיימים בנקודת אינסוף אחת: נקודת המגוז, הנמצאת, בציור זה, בדלת המרכזית של המקדש, בה עומדות שתי דמויות. הפרספקטיבה סימטרית (נקודת המגוז במרכז) ניכרת גם בציור למעלה, של רפאלו. מאוחר יותר הפרספקטיבה תחדל להיות סימטרית (ראה תקופת הבארוק)
ההתרגשות מתופעה זו אז הייתה זהה להתרגשות שלנו כיום מתלת מימד בקולנוע ובטלוויזיה. 


רציונליות, איזון והרמוניה

הצייר רפאלו מתאר את "בית הספר האתונאי" המייצג את האידאלים ואת כמיהת אנשי הרנסאנס לערכים ולדרך המחשבה היוונית הקלסית. 

הוא מצייר בפרספקטיבה הרמונית את חכמי אתונה המפורסמים. במרכז התמונה, ליד נקודת המגוז, בגלימה אדומה, נמצא הפילוסוף היווני אפלטון, בדמותו של ליאונרדו דה וינצ'י, צועד ומשוחח עם אריסטו, הצעיר ממנו. 
במורד המדרגות מצויר הפילוסוף הרקליטוס, נשען על ארגז, בדמותו של הצייר מיכלאנג'לו.

תפיסה אסתטית זו שונה לחלוטין מזו של ימי הביניים -  אז לא היה עומק בציור, כי הדגש היה על הרוחני והמוסרי ולא על הגשמי. 

     
                                                     בית הספר האתונאי - ראפאלו

 הציור היה דו מימדי. כמוכן, לא ניכרו תווי-פנים אישיים אצל הדמויות מלבד סממנים חיצוניים כמו זקנים או צבע שיער. בציור הפרספקטיבי, גודל הדמויות היה תלוי במרחק שלהן מקדמת התמונה. בציור של ימי הביניים, גודל הדמויות נקבע ע"פ חשיבותן הדתית או המעמדית, כפי שניתן לראות בציור למטה.


ציור ימי הביניים בהשוואה לרנסאנס        



                                  ה"מַאֶסטָה" 
(מדונה עם הילד ישו) של דוצ'יו משנת 1310.
 

אם כי ציור זה נחשב למבשר את הרנסאנס - עדיין תווי הפניםאינם אישיים לגמרי והציור שטוח. שימו לב כי ישו התינוק זהה כמעט בגודלו למבוגרים שלצידו, וגודלה של מריה הוא ענקי לעומת השאר! נדמה גם כי אלו במרפסת קטנים יותר בשל חשיבותם הפחותה ולא בשל המרחק. 

 

    


קישוט למזבח ע"ש ברבדורי  "מַאֶסטָה" פיליפו ליפי, 1429

מעמד דומה לזה של הציור הקודם - שצוייר 120 שנה מאוחר יותר. הציור ריאליסטי יותר, תויי הפנים של הדמויות בעלי איפיון אישי, והגדלים השונים של הדמויות הם פועל יוצא של המרחק שלהן מקידמת התמונה. מריה מגבלת את גודלה בכך שהיא עומדת, בעוד מנמצא מתחתיה כורע בתחתית מדרגה וכ נוצרו הבדלי הגובה.

 

אידאל האדם, הנעורים, והיופי

 

 


דוד של מיכלאנג'לו
צילום: Rico Heil חלק מהזכויות שמורות לפי cc-by-sa

  
לידת ונוס של סאנדרו בוטיצ'לי                                                      
ויקימדיה, רשות הציבור                                                                               
 

 


ארכיטקטורה  של ימי הביניים

 


         צילום: ויקישיתוף - Jérôme BLUM cc-by-sa 
  הקאתדרלה הגותית של נוטר-דאם בפריס. 
נא ללחוץ על התמונה לצפייה באלבום של ארכיטקטורה ואמנות מימי הביניים

  

אפשר להבין את המהפך הגדול בארכיטקטורה של הרנסאנס רק אם מכירים את הארכיטקורה הקודמת לו - של תקופת ימי הביניים. הישגי הארכיטקטורה הגותית  של ימי הביניים הם מדהימים ומעוררי השתאות, עם דוגמאות כמו קאתדרלת נוטר-דם בפאריז, הקתדרלות של אורליאן, שארטר וואנדום בצרפת, הדואומו של מילאנו, כנסיית וסטמינסטר בלונדון ועוד רבות רבות אחרות. 

הארכיטקטורה הגותית ביטאה את הלך המחשבה של תקופתה: שליטתה המוחלטת של הכנסייה בחיי היום-יום באמצעות המיסטיקה, והאמונה עמוקה באל - ולכן נתנה לאדם תחושה כי הוא קטן מול עוצמת האל: הכנסיות היו גדולות, גבוהות ואפלות והאדם חש בהן קטן ומאויים. שדים ומפלצות מגולפים באבן עיטרו את המרזבים והמרפסות של הכנסיות והזכירו למאמינים את אשר מחכה להם בגהינום 
אם לא יילכו בדרך הישר.

 

     

 
ה"גרגוילים" הגרוטסקיים מביטים על פריז ממרפסות קתדרלת נוטר-דאם


ארכיטקטורה  של הרנסאנס 

    

 כנסיית סנטה מריה נובלה, פירנצה
צילום: Georges Jansoone חלק מהזכויות שמורות לפי cc-by-sa
ניתן לראות את פשטות הקווים: עגולים, ישרים וסימטריים לעומת המהומה החזותית בכנסיות הגותיות. (ראה למעלה) המבנה משרה תחושה של אור, נעימות והרמוניה.

  ארמון פארנזה ברומא נבנה בין 1534–1545 
צילום: Myrabella מתוך ויקישיתוף לפי הרשיון כאן   
ארמון חילוני, המשמש כיום כשגרירות צרפת באיטליה. הארמון בולט בסגנונו האלגנטי והפשוט. קווים ישרים, מעט קישוטים.

 

להחיות את הקלאסיקה העתיקה של יוון ורומא 

אנשי הרנסאנס העריצו את האמנות והארכיטקטורה של הקלאסית של יוון ורומא, וראו בהם אידיאל. לכן הרבו לחקות סגנונות אלה. דוגמאות של ארכיטקטורה יוונית ורומית עתיקה לא היו חסרות ברחבי איטליה - חלקן בתור חורבות ארכיאולוגיות. בניין מדהים אחד מהתקופה הרומית שלא חרב בתקופת הרנסאנס ועומד "כמו חדש" עד היום ברומא הוא מקדש הפנתיאון 
(מקדש כל-האלים). הוא ואחרים היוו דוגמה והשראה לארכיטקטורה החדשה.

 

 


                 צילום: ויקישיתוף - Roberta Dragan חלק מהזכויות שמורות לפי cc-by-sa
מקדש הפנתיאון ברומא - עומד על תילו כ- 2000 שנה, מושא להערצה עד ימינו. 
מקדש זה מתאפיין בכיפה גדולה במרכז הבניין אותה חיקו אדריכלי הרנסאנס.


צילום: ויקישיתוף - Philip Schäfer חלק מהזכויות שמורות לפי cc-by-sa               
הארכיטקט המפורסם פאלאדיו בנה בעיר ויצ'נצה את ה"וילה רוטונדה"   
(הוילה העגולה)- חיקוי כמעט מושלם לארכיטקטורה הרומית.           



       הכיפה (קופולה) של קתדרלת מריה הקדושה של הפרח, פירנצה          
        הקתדרלה הגדולה שתוכננה על ידי האדריכל ברונלסקי בשנת 1436.     
            גודלה העצום של הכיפה הייתה פריצת דרך טכנולוגית

                               הבסיליקה של סאן פייטרו ברומא. 
         הארכיטקט בראמאנטה החל את הבנייה בשנת 1506 ומיכֶּלָאנְגֶ'לוֹ נכנס לתמונה 
         ארבעים שנה מאוחר יותר בשנת 1546. 

 

 

הרנסאנס משפיע על סביבתו: נודד לכל אירופה


   כנסיית סאן סבסטיאנו, רומא
   

        הרנסאנס מגיע לצרפת: ארמון שנונסו בעמק הלואר 
 

הרנסאנס בגרמניה: בניין העיריה ברודולשטט, תורינגיה  
 
 איך כל זה נוגע לתיאטרון?  

ההישג הגדול והחשוב של התיאטרון האיטלקי בתקופת הרנסאנס היה ההתפתחות המשמעותית של מבנה התיאטרון, שהושפע מההתקדמות הטכנולוגית והאמנויות של הרנסאנס ובמיוחד מהפרספקטיבה בציור.

המחזאות הגדולה, לעומת זאת, נוצרת דווקא בתיאטרון האנגלי, שמרכזו בלונדון, 
שם כותב גדול המחזאים של כל התקופות, ויליאם שייקספיר. 
מבנה התיאטרון השייקספירי שונה לחלוטין מזה המתפתח באיטליה.
 
ארכיטקט איטלקי בשם סבסטיאנו סרליו פרסם בשנת 1545 תרשימים לבמת הקומדיה והטרגדיה. הוא ניסה ליצור על הבמה את אותה אשליית עומק הקיימת בציור, תוך שימוש בפרספקטיבה. כך התהוותה הבמה הריאליסטית, היוצרת 
אשליית מציאות. הבמה הקידמית הייתה שטוחה, אך הייתה גם במה אחורית יותר, אלכסונית, שקוויה השתלבו ונמשכו אל תוך ציור הרקע. הפיתוח האיטלקי הזה נפוץ אחר-כך בצרפת, ולבסוף הגיע גם לאנגליה.

ההמצאה החשובה הנוספת של הרנסאנס הייתה קשת הפרוסניום (קדמת הבמה): מסגרת מפוארת הסוגרת את תמונת הבמה, ובכך, מפרידה את ה"מציאות" על הבמה ממציאות האולם. עזרה להסתיר את אמצעי הבמה: המנופים, התפאורות והתאורה מעיני הקהל. רק באמצע המאה ה-20 חזרו 
לבנות במות בלעדיה.


 
תרשים לתפאורת מחזה טראגי מתקופת הרנסאנס                 
 

רישום של הארכיטקט האיטלקי סרליו לתפאורה של הקומדיה. במת פרספקטיבה.

יישום גרפי צבעוני של אותה תפאורה 
 
כמו תמונה ממוסגרת - התיאטרון נזקק למסגרת       
מאחוריה המציאות הנפרדת: "קשת הפרוסניום"    


התיאטרון האולימפי של פאלאדיו בויצ'נצה
הארכיטקט האיטלקי פאלאדיו היה מאוהב בכל דבר יווני ורומי, וכמו ה"וילה רוטונדה" (ניתן לראות למעלה) שהיתה חיקוי למבנה רומי, בנה בעיר ויצ'נצה גם אולם ובמה שחיקו את התיאטרון הרומי העתיק (ניתן לראות כאן). התיאטרון היה קטן יותר בממדיו מהתיאטרון הרומי וגם היה מקורה, אך החזית של רקע הבמה הרומי הקבוע העשוי אבן (ה"סְקֶנֶיי פְרוֹנְס") שוחזר. החידוש היה כי מבעד לקשתות הכניסות לבמה הייתה גם תפאורת עומק של פרספקטיבה תלת מימדית, כמין המשך של רחובות.  

 

        האולם עם היציע העגול וקדמת התפאורה בתיאטרון האולימפי

מראה קדמת הבמה והפרספקטיבה  מבעד לקשתות בתיאטרון האולימפי            

הקומדיה דל'ארטה
בתקופת הרנסאנס התפתח באיטליה תיאטרון רחוב עממי של שחקנים נודדים, שהקימו להקות והיו מופיעים בירידים ובכיכרות הערים. 
הם הופיעו עם מסיכות בהצגות שכללו קטעי ליצנות ואקרובטיקה.ההצגות לא היו כתובות בתחילה - היו להן עלילות בסיס ועל פיהן אלתרו השחקנים . 

הדמויות היו בדרך כלל קבועות, חלקן עם מסיכה והן השתתפו בסיפורים שונים. לשחקנים הייתה בדרך כלל התמחות רק בדמות אחת או שתיים 
אותן נהגו לשחק.

 

 

שפת הקומדיה הייתה לעיתים "נמוכה" ופנתה אל העם הפשוט, אולם עם הזמן, בעיקר בתקופת הבארוק, גם מחזאים מכובדים כמו מולייר וגולדוני החלו לשלב את דמויות הקומדיה דל'ארטה הידועות במחזותיהם, והלהקות הוזמנו אל בתי התיאטרון המכובד. תופעה תיאטרונית זו התפשטה לצרפת ופעלה מסביבות 1500 עד 1750.



שחקני קומדיה דל'ארטה איטלקיים (בלבוש צבעוני) ושחקנים 
  צרפתיים (בשחור)על במה עם תפאורת פרספקטיבה מצויירת 

דמויות הקומדיה דל'ארטה

להגדלת רצף השיקופיות נא ללחוץ על

התמונה או  ללחוץ כאן       

 


















 

















 מוסיקה לריקודים מתקופת הרנסאנס


מוסיקה וריקודים מתוך הסרט "רומאו ויוליה" של פרנקו זפירלי 

 

    תלבושות תקופת הרנסאנס
   
 (התלבושות בתקופה זו היו מאוד מגוונות ושונות ממדינה למדיה. אפשר לקרוא עוד על תלבושות הרנסאנס בויקיפדיה)

   
       הנרי ה-8 מאנגליה ולבושו המפואר 1537                  אליזבת ה-I מאנגליה 1592                                 שני אצילים גרמניים מתקופת הרנסאנס

 

לערך רנסאנס ויקיפדיה 


למעלה הדפסה שלח RSS Bookmark and Share
 מידע
> שפרינצק 4, תל אביב מיקוד 6473804
> טלפון רב קווי: 03-6959111 , 03-9408000
> פקס: 15339408020    

  Info
Sprintzak Street 4 Tel Aviv 6473804<
Tel +972 3 695 9111 , +972 3 940 8000<
Fax: +972 15339408020<
[email protected]  <
עיצוב גרפי של האתר: דוד שטיינברג, בסיוע נועה כהן, איה בורשטין ועירד עצמון שמאייר

כל הזכויות שמורות לאוריג`ין בע"מ פותח ע"י schooly אתרים לבתי ספר