דף הבית
אודות
תפיסה חינוכית
דבר המנהלת
דבר העורך
כותבים ושולחים
כותבים ושולחים
העושים במלאכה
נאמני מחשב
חזרה לאתר ביה"ס
מה בחדשות?
נושא בכותרות
דברים שרואים מכאן
לומדים ונהנים
בשעות הפנאי
היוצר הצעיר
תרבות ואמנות
נקודת חן
באלה הידיים
חידודים


כל הדפים

נושא בכותרות

האם צריך לאסור את שידורי הריאליטי ביש...


השבוע, בחיים האמתיים שלי, קרו דברים רבים. למדתי, השתעשעתי  וניסיתי להיות בסדר עם כל עולם המבוגרים סביבי.   חשוב לשמור על "שקט תעשייתי" ו"הבנות"  עם כל הסובבים. יוצא מזה רק טוב. האמינו לי.

למה בחרתי לפתוח ולספר לכם על מעשיי  מבלי להציג את עצמי באמת? אני בטוחה שכולכם מכירים את השגרה  של  נערה מתבגרת. היא די דומה למה שמתנהל אצל כל אחד מהמתבגרים. אין חידושים ואין ריגושים, עולם כמנהגו נוהג ואין חדש תחת השמש. אז למה בכל זאת החלטתי לכתוב על כך ומה הקשר לתוכניות הריאליטי?

כשרציתי  להגדיר לעצמי, מהו ריאליטי, פתחתי את מילון "אבן שושן" ושם מצאתי את ההגדרה הבאה: תיאור של חיי המציאות כמות שהם על החיוב והשלילה.

הדבר השני שעשיתי היה לזפזפ בין הערוצים השונים ולחפש ריאליטי. הקפדתי לקרוא את ההגדרה מהמילון והדבר הקרוב ביותר היה  ה"חדשות" אלו של אחר הצהריים ואלו של הערב. תוארו שם: אסונות, המצב הכלכלי, מדיני, חברתי, חינוכי, מזג האוויר וכתבות צהובות על הרכילות  בישראל.   צפייה מושכלת הביאה אותי למסקנה  אחת ברורה, שלא לתכנית הזאת התכוון המשורר כששאל: "האם צריך לאסור את שידורי הריאליטי בישראל"?

המשכתי לדבר השלישי בתהליך התחקיר של עניין הריאליטי  ובדקתי מה מוקרן בערוצים השונים והאם זה יתאים להגדרה שמצאתי במילון.

שתי תכניות השירה "הכוכב הבא" ו"אקס פקטור", היו התחנה הראשונה בבדיקת הנושא. שתיהן מוקרנות בשעות הערב שמכונות "שעות צפיית שיא". האוזניים "צעקו" הצילו, מבליל קולות  העורבים שאינם ערבים. ריאליטי? ממש לא! יחד עם זאת, לא הייתי פוסלת על הסף את התוכנית מכיוון שאולי מהן יבוא העילוי.  הייתי משנה רק את שם התוכנית לכישרונות צעירים.

 עברתי לצפות, בתכנית אחרת , "הכפר". חיפשתי שם כפר ופרט לצעקות, קללות ו"שדים עדתיים", שקיפצו  ללא הרף, לא גיליתי כפר ותאמינו לי, אני עדיין מחפשת שם: עצים, פרחים, בעלי חיים ובתים צמודי קרקע. אתם מצאתם אותם ב"כפר"?  אני לא. למרות הביקורת שלי על ההתנהלות בתכנית הייתי ממליצה ללמוד ממנה על דרכים לבלות עם המשפחה.

 על צג המחשב גיליתי את "האח הגדול". ה ר י א ל י ט י של החיים. שמלות ערב לצד חליפות ונעליים מעור נחש – האם החבורה יוצאת לאירוע? ממש לא, זוהי הכניסה לבית האח הגדול.  בפרקים הבאים,  נצפו הדיירים משתכשכים בבריכה הצמודה לבית, מתחפשים ומבצעים כל מיני משימות שונות ומשונות,  שעליהן מקבלים "תלושי מזון". ואני שואלת, מי כאן, מהקהל,  רוצה להתחפש לקוף או ללבוש חליפת בננה ולקבל תקציב שבועי? האם אתה הצבעת? אולי את? האם אתם בטוחים שכך תרצו להתנהל לאורך שנים? חשבו שנית.

בפרק , מי סופר איזה, קפץ לו שד,  שוב "השד העדתי".  הפעם הוא יצא מבקבוק אחר. הוא עסק במקומן של הנשים בבית ובתפקידם של כהי העור בחברה שלנו. בזמן הצעקות, כולם שכחו את כבוד הנשיא אובמה, שצבעו איך לומר בעדינות, מצוי על המדרג הכהה.  זה התאים מאוד להערות הגזעניות שאני שומעת. סוף סוף עליתי על משהו שקשור למציאות?  האם אלו הדברים שאנו צריכים לשמוע , בפריים טיים, כדי שישתרשו עמוק יותר או שראוי להוקיעם ולעקרם? אז מה ניתן לומר על  "האח הגדול"? ריאליטי? אך לא של החיים האמתיים. כדאי לצפות? כן בהחלט. מדוע? כי אנו נחשפים לדעות מגוונות על נושאים שונים מפי אנשים דעתניים והתנהגויות שכדאי לאמץ או להוקיע.          

  בימים האחרונים הצצתי בקדימונים  לתוכנית "מאסטר שף". בריאליטי הזה  גברים ונשים מכל הצבעים ובכל הגדלים מקבלים מקום שווה - במטבח.  אכן ריאליטי אמיתי. לא רק אמא מבשלת, גם אבא יכול להיכנס למטבח וגם האישה הרזה ,שלא  היינו מאמינים שהיא מכניסה גרגר אורז לפה- נמצאת שם ומצלחתת בהנאה רבה שלל מטעמים. האם סוף סוף יש לנו חיים אמתיים בטלוויזיה שמחזיק   מזווה בסדר גודל כזה.  גם הריאליטי הזה לא מדייק בפרטים? ולמרות זה גם ממנו נלמד. יש לגיטימציה לכל אחד להיכנס למטבח ולהיות אומן בתחום.

אז מה יש לי בחיי האמתיים?  מטלות  יומיומיות, די שגרתיות. אלו הם חיי ואלו הם חיי הסובבים אותי, בני גילי. ואם אני חוזרת לשאלה: " האם צריך לאסור את שידורי הריאליטי בישראל"? התשובה שלי חד משמעית, לא.

העם, העייף מחדשות, צמא  לתכניות שנועדו לבדר אותו. צריך להתבונן, בראייה ביקורתית , במוקרן,  ולדעת שזהו מדגם של התנהגויות והאנשים שחיים סביבנו. המשתתפים נמצאים בתנאי לחץ ובסביבה לא טבעית, שגורמת להם להתנהג  לא כמו בשגרה. על יוצרי התוכניות להגן על המשתתפים  ועל הצופים . חייבים  להוקיע תופעות של אלימות מילולית ואלימות פיזית באופן מידי ובלי כל מידה של רחמים. אם יקפידו על כך נוכל להיחשף למגוון רחב של  אנשים,  נוכל ללמוד ולהכיר מנהגים שונים, לראות מקומות  שלא ראינו ונבין שאלימות , מכל סוג שהיא, אסורה.

ואכן- ריאליטי יש רק  בשגרת החיים היום יומית ואל לנו לפחד מלהיחשף, בצורה מושכלת, לתוכניות המכנות עצמן "ריאליטי".

 


למעלה הדפסה שלח RSS Bookmark and Share
כל הזכויות שמורות לאוריג`ין בע"מ פותח ע"י schooly אתרים לבתי ספר