על בית הספר

גלריות

פורומים

אודות העמותה

יצירת קשר

מחויבות אישית

עמוד הבית
גלריות
פורומים
צור קשר
עדכוני מערכת

צרו קשר
תכנית שנתית
מלגות תשע"ז
ספריה
על הספריה
הפסקה פעילה בספריה
המלצות ספרים
עבודות גמר
מאגרי מידע
לוח הסעות
לוח מבחנים
מקצועות לימוד
אזרחות
אנגלית
היסטוריה
היסטוריה הרחבה
חנוך גופני
לשון
מתמטיקה
ספרות
ערבית
תנ"ך
מגמות אמנות
"זמן" - מגמות אמנות
מגמת תיאטרון
קולנוע
מגמת מוסיקה
אמנות פלסטית
מחול
מגמות מדעים
מגמות מדעים
ליקוי חמה
צפייה בטוחה בליקוי חמה
מצגות
שנת שירות מאתגרת
ביולוגיה
פיסיקה
חינוך לזהירות ובטיחות בדרכים
מכתב ממשפחת תוינה
חומר למבחן מסכם- י"א
מעורבות חברתית
אנחנו בתיקשורת
בעיתונות
לזכר גיא


כל הדפים

ספרות

ספרות הרחבה גילה

שרפת אסם (מעודכן 18/2/2018)


אמבר מובער 

 

 

 

 שרפת אסם/ וילאם פוקנר.

 

הרקע– עלילת הסיפור מתרחשת בשנת 1895 בדרום ארצות הברית. זוהי תקופה של משבר מתמשך בקרב אנשים רבים החיים באיזור זה, מכיוון שאנשים אלה הם קורבנות של מלחמת האזרחים, אשר הותירה אותם מנושלים מאדמתם ומביתם.

משפחת סנופס היא משפחה של נוודים, עניים מרודים, הנודדת מחווה לחווה בקרון. אבי המשפחה, אבנר סנופס הוא אדם אלים, המתפרנס מחכירת אדמה אצל בעלי החוות, ומגידולי תבואה באדמות חכורות אלה.

הוא אדם לא יציב בנפשו. הוא לא מסוגל להתמודד עם המציאות של חייו, ובכל פעם נכנס לקונפליקט עם בעלי החווה ושורף את האסם של בעלים אלה בתור נקם על ההשפלה שהוא חווה.

פוקנר כתב על המשפחה הזו שלושה סיפורים קודמים, ובהם הוא מתאר את נפילתה וקריסתה על חיים עלובים. התקופה מציינת בעצם את התפר של מות העולם השמרני הישן בדרום ארצות הברית ואת המעבר אל עולם חדש, עולם תעשייתי מודרני, שבו לאדם יש יותר חירות לבחור את דרכו.

אבי המשפחה, מסמל את הטרגדיה של אלו שלא הצליחו להסתגל לשינוי הזה.

הסיפור כתוב באמצעות שתי נקודות תצפית של המספר: זהו מספר כל יודע, המודע לעברו האלים של האב, כולל היותו אופורטוניסט שגנב סוסים בזמן מלחמת האזרחים, ובנוסף זהו מספר הצמוד לנקודת התצפית של הילד סרטי, העובר תהליך חניכה מאוד דרמטי – מילד נאיבי הסוגד לאביו ונאמן לו בגופו ובנפשו,  לילד, שמגבש לעצמו זהות אישית נפרדת, שעולמה הערכי והמוסרי יהיה מנוגד לחלוטין לזו של אביו. זהו ביטוי לדור החדש שיסלול לעצמו דרך חדשה וראויה יותר מזו של דור האבות, גם אם היא תהיה רוויה בד.נ.א המשפחתי שיש בו "ייאוש וצער – משיכתו העתיקה והעזה של הדם".

 

 

העלילה –

 

הפתיחה– הפתיחה מתרחשת בחנות , שמוכרים בה בעיקר גבינה , פחיות שימורים של דגים ועוד. היא מאופיינת בדרך בה קולט הילד סרטי את המקום ואת הדמויות. זהו ילד רעב, שריח הגבינה העולה באפו מטריף את דעתו, מכיוון שהוא רעב. לא רק זאת: במקום זה עומד למשפט אביו על שרפת אסם שביצע אצל מר האריס, לאחר שלא נשמע לו, ולא גדר את שטח האדמה שחכר בגדר תיל שקיבל. הילד נמצא לבדו בקצה החנות וחווה חוויה של פחד ואימה. הוא מזדהה לחלוטין עם דמותו של אביו, למרות השרפה, ורואה במר האריס שתובע את אביו את האויב המשותף לשניהם.

האווירה של המקום היא מאוד דחוסה, מעיקה מאיימת ואפילו יצרית. זהו ילד, שבעוד רגע יתבקש על ידי השופט להעיד על מעשי אביו, ומבחינתו, לשקר, על מנת להגן על אביו.

הנקודה הסובייקטיבית באה לידי ביטוי בציטוט הבא : ("האויב שלנו חשב באותו ייאוש. של שתינו! שלי ושלו ביחד! הוא אבא שלי!)

"ושפוף , קטן מכפי גילו, קטן ותילי כמו אביו, בג'ינס מוטלאים  ודהויים, קטנים מידי אפילו עליו, שערו חום חלק, לא מסורק, ועיניו אפורות ופראיות כפרץ סופה, ראה את האנשים בינו לשולחן מתפלגים והופכים נתיב של ראשים זעופים, אשר בקצהו ראה את השופט .מאותת לו בידו.......הכוונה שלו שאני ישקר, הוא חשב, שוב מתוך אותם צער וייאוש מבועתים. ואני יצטרך לעשות את זה".

שמו של הילד הוא "קולונל סארטוריס סנופס" זהו שם שיש בו סתירה – מצד אחד הוא מעיד על המורשת המפוארת של הקולונל המפורסם שלחם מטעם הדרום במלחמת האזרחים, מצד שני ה"סנופס" מעיד על משהו המוני וזול. ייתכן והבחירה בניגודים המרכיבים שם זה מרמזת על הקונפליקט הפנימי של הילד בין עולם שיש בו סדר, יופי ואצולה לעולם של פשע ואלימות, המקושר עם אביו.

 

הילד הולך אל השופט ובליבו חוזר 3 פעמים על המילה אוייב – הצורך להגדיר לעצמו את מר האריס, שהוא קורבן לאלימות של אביו בתור "אוייב" מעידה על צורך בשכנוע עצמי גדול מאוד מצד הילד. הוא לא יכול לבגוד באביו ולהגיד את האמת, לכן הוא צריך לשכנע את עצמו שמר האריס הוא  האויב. האויב האמיתי, למעשה, המאיים על נפשו הוא אביו. בשלב זה הוא ליכול להתעמת איתו.

מר הריס אינו האויב, וזה מתגלה בויתור שלו כשמדובר בחקירה של הילד. בסופו של דבר הילד לא צריך לשקר, ואת האב  מגרשים מהמחוז יחד עם משפחתו בלי קנס ובלי מאסר. זוהי הצלה רגעית .

 

רגע לפני כן הזמן קפא ואילו כעת הוא חש כיצד הזמן חוזר אל זרימתו, אפשר לנשום."הקולות באים אליו שוב מבעד לריח הגבינה והבשר החתום , הפחד והייאוש והעצב העתיק של הדם"

 

אביו מסתלק מהחנות והוא פוסע אחרי גבו "התילי", אחרי הגב במעיל השחור הנוקשה, כשביציאה מסנן קול "שורף אסמים". סארטי הקטן לא מסוגל לספוג את העלבון שהוטח באביו, וכמו שמצופה מגבר דרומי, הוא מגיב באלימות ובתוקפנות. הוא מתקיף את הפרצוף בערפל האדום ומוטח ארצה וסופג חבטות קשות הגורמות לפציעתו. זהו הקוד הגברי הדרומי – על כבוד נלחמים. אביו עוצר אותו מרדיפה אחר הנער המשפיל ומצווה עליו להיכנס אל הקרון.

 

בשלב הבא מתוארות הנשים של משפחת סארטי – האם ושתי הבנות הכנועות, ממתינות בקרון שיש בו אוסף של גרוטאות שהצטברו במהלך שתיים עשרה שנות נוודות. האם מנסה לטפל בפצעי סארטי, אך בעלה כופה עליה לעלות לקרון ולהמשיך בדרך. הוא מצליף באלימות ובקור רוח בפרידות. סארטי חושב בלבו, שאולי עכשיו אביו יירגע אבל לא מסוגל אפילו להשלים את הרעיונות הקשורים לאלימות שלו. הוא מפגין כלפי אימו יחס של זלזול שוביניסטי, ולא נותן לה לטפל בפצעיו. הוא מפנים את קוד ההתנהגות של אביו.

 

הם מתקדמים אל החווה הבאה, והאב מתואר כעת כך:

"היה משהו בעצמאות הזאבית שלו, או אפילו אומץ כשהכוחות במקרה הטוב שקולים, שהרשים זרים כאילו פראותו הכמוסה המשחרת לטרף, יותר משנתנה להם  תחושה שאפשר לסמוך עליו , עוררה בהם הרגשה ששכנועו הפראי בצדקת מעשיו ישתלם לכל בעל אינטרס משותף".

 

 

–  הדרך אל חוותו של דה ספין -  המדורה, המכות, והשיחה עם האב. 

בשלב הבא  מתוארת המדורה שהם מבעירים בערב הגעתם אל האחוזה של דה ספין. האפיון של המדורה שוב נוגע לעולמו הפנימי של הילד – זוהי איננה מדורה גדולה ומסוכנת כמו שרפת האסם. זוהי "מדורה קטנה וערמומית". הילד שואל את עצמו איך זה שאדם כמו אביו, שהיה עד להשחתה הגדולה של המלחמה, "אלא גם אצר בדמו פזרנות טורפנית של רכוש אחרים, לא הבעיר כל דבר שבטווח ראייתו"...והוא מסביר לעצמו: "הלהבה הקמצנית הייתה הפרי  החי של לילות שעברו עליו באותן ארבע שנים ביערות, נחבא מכל אדם במדים כחולים או אפורים, עם שרשרות סוסיו.(השבויים, בעיני הילד – לא גנובים) והסיבה האמיתית: "כי יסוד האש דיבר אל מניע עמוק כלשהו בישותו של אביו, כפי שיסוד הפלדה או אבק השריפה מדברים אל גברים אחרים , כנשק היחיד השומר על נאמנות האדם לעצמו, אחרת אין הנשימה שווה בטורח נשמתה, ומכאן שיש להתייחס אל האש ביראת כבוד ולהשתמש בה בשיקול דעת".

 

 

קטע זה הינו חשוב להבנת הדרך בה הילד מפרש את ההתנהגות של אביו, כמו כן הוא מתקשר למוטיב האש המופיע בסיפור. זהו מוטיב המתקשר לאפיון דמותו של האב. יסוד האש הוא יסוד הרסני והוא נע בין האש המרוסנת והמוגבלת של המדורה, שלא מצליחה לחמם את המשפחה כראוי, ליסוד ההרסני של שרפת האסם המופיע בתחילת הסיפור בתור אזכור למעשי האב לסיום הסיפור – בו שוב תתרחש שרפת האסם. היסוד העצמתי של האש מתקשר כאן לדמות האב בעיני  הבן – בשלב זה הוא מפרש את יסוד הזה כביטוי לאותנטיות הגברית של האב. האש היא יסוד ארכיטיפי בתרבות האנושית –  על פי המיתולוגיה היוונית, פרומתאוס הוא שגנב את סוד יצירת האש מאלים ונענש על כך בכבילתו לסלע וניקור הכבד שלו על ידי נשר.

השליטה באש היא חלק מהיכולת של האדם לשלוט בטבע. אך האירוניה היא שאבא לא מצליח לשלוט בטבעו הוא. רק לקראת סוף העלילה הבן יבין שלא מדובר כאן בעוצמה אלא בחולשה, בחוסר שליטה. מכאן שמוטיב זה תורם לעיצוב תהליך החניכה שעובר סארטי ביצירה זו.

 

בשלב הבא אביו לוקח אותו לשיחה חינוכית בחושך: "והוא הלך פעם נוספת בעקבות הגב הנוקשה, הצליעה הנוקשה חסרת הרחם , במעלה המדרון .......ראה את אביו ללא פנים או עומק – צורה שחורה , שטוחה וחסרת דם , כאילו נגזרה מפח בקפלי הברזל של מעיל הפראק שלא נתפר על פי מידתו , הקול קשה כפח  ונטול להט כפח" כאן בא לידי ביטוי מוטיב המתכת המאפיין את תיאורי האב מנקודת מבטו של הילד. האב מופיע באמצעות שמות תואר של דמות תיילית או דמות עשוייה מפח – תיאורים אלו מנשלים אותו ממימד אנושי, יוצרים הזרה והחפצה, הבאים למעשה, להעיד על עולמו הפנימי והרגשי של הילד, שכל כך מאויים ומפוחד מדמותו המסרסת של אביו.

 

בהמשך לתיאורים אלה מופיעות המכות הקשות, היבשות והשטוחות, כמו שהוכו הפרידות לפני כן  והדיאלוג הקשה, שבסופו תבוא לידי ביטוי האלימות הקשה שהאב נוהג להפגין כלפי בנו: הוא יחקור אותו על הצורך שלו לאמור את האמת בפני השופט והתובע בחנות . ויחנוך אותו על פי דרכו: "אתה הולך עוד מעט להיות גבר. אתה צריך ללמוד להיות תמיד בצד של המשפחה שלך אחרת לא יהיה לך שום משפחה בצד שלך. אתה חושב שמישהו מאלה שהיו שמה בבוקר, היה עושה בשבילך משהו? אתה לא מבין שכל מה שהם רק רצו היה הזדמנות להיטפל אלי בגלל שהם ידעו שדפקתי אותם? אה? " והמספר קופץ בזמן ומציין, מה הילד היה אומר לעצמו לאחר עשרים שנה במבט לאחור: "אילו הייתי אומר שהם רצו רק את האמת, את הצדק, הוא היה מכה אותי שוב" .

 

על פי הפסקה הזו ניתן לראות את הקונפליקט בו הילד נתון מאז הפתיחה של הסיפור – הוא קרוע בין אביו ועולמו הערכי הבעייתי לצורך בעולם של סדר ומוסר בלי הרס.

מצד אחד ישנו אביו, בן משפחתו, אשר דם אחד זורם בעורקיהם. אבא זה הוא כל עולמו,. הוא דמות מושכת ומפחידה ומרתיעה בו זמנית. הוא מקור לזהותו, לעבר, הווה ולעתיד – כולם רוויים בייאוש ובזעם, כי אין ברירה אחרת, לכאורה. זהו אבא שהקוד שלו להישרדות טוען שמותר לשרוף אסמים, מותר להיות פושע ולשקר. האבא הזה מרגיש את בנו למרות היותו עשוי "מפח" ו"מתיל", הוא חש שהבן הזה מהווה סכנה לגב הטוטאלי שיש לו מהמשפחה – אותו רכש בזכות התוקפנות והאלימות שלו, שלא מצאו מוצא ,בדמותן של הנשים והבנות במשפחה או בדמות האח הבכור. דווקא הילד הצעיר מהווה איום קל , כי הוא מבטא בשפת הגוף שלו את הצורך בקוד אחר. קוד שיש בו מוסר וצדק. קוד שמאיים על קיומו, על המנטאליות של האב.

הדרך שלו ל"שתק" את בנו היא באמצעות טרור ואלימות.  הוא הגדול והבן הוא קטן והרך. הבן נאלץ בשלב זה להיכנע לאביו בדיוק כמו שאר בני המשפחה. אין לו כלים אחרים למרוד בו.

 

 

המפנה – ההגעה לבית דה ספין – המרחב "הנגדי" לקרון , לאסם, לבית הזמני  העלוב

 

למחרת הם מגיעים אל הצריף העלוב, שעומד להיות ביתם הזמני, כמו אלו בעבר. זהו מקום שלא מתאים אפילו לחזירים – הוא כה עלוב. הנשים פורקות את הגרוטאות מהקרון והאח הבכור מצווה לטפל בפרדות. האב קורא לילד הצעיר לבוא איתו אל בית האחוזה של בעל הבית, דה ספין.

הילד המוכה הולך מושתק ומובס בעקבות אביו, כי "המשקל הקל של שנותיו המועטות, שמספיק רק כדי למנוע ממנו להמריא משוחרר מן העולם  וסדריו הנראים לעין, אך לא להעניק לו עמידה איתנה בו, יכולות להתנגד ולנסות לשנות את מהלך אירועיו."

 

ואז בעקבות החורשה, ושיחי היערה המפיצים ריח נפלא הוא חווה התגלות של יופי, סדר וחסד: זהו מראה שבבת אחת גורם לו לשכוח את "אביו ואת האימה והייאוש גם יחד" הבית הזה מפעים אותו בגודלו וביופיו, והוא מוצף "בנחשול של שלווה וחדווה".

 

הוא חש כאילו יופיו של הבית הזה מגן עליו  מפני האלימות של אביו, שאביו לא מסוגל בעליבותו לפגוע ביופי הזה. שהוא רק צרעה מזמזת ביחס לבעלי הבית. השלווה הזו מהווה חסינות לכל האסמים , האורוות והאבוסים- הוא לא יוכל לפגוע בהם. זוהי מעין משאלה של הבן, שיופיע איזה כוח גורם ועיקרון שישתקו את אביו, את הכוח ההרסני שבו. הנוכחות של אביו המטאלי והפחי בין עמודי האכסדרה של הבית הגדירה את מקומו בעולם מחדש. הוא אפילו לא מסוגל להטיל צל במקום שיש בו שמש. הוא נתפס כל כך אטום ורדוד מול העומק , העושר והעוצמה של הבית היפה.

 

הרגע הזה מתנפץ כאשר הילד שם לב שנעלו של האב נוחתת על ערמה של גללים , ושהוא מתכוון להיכנס עם כל הטינופת הזאת אל תוך הבית הגדול והיפה ולמעשה "לחלל" את הקודש.

הוא נכנס אל הבית בזעם קנאי ומשחר לטרף אך בנו כבר נמצא בהוויה אחרת. במרחב נפשי אחר. הוא מתפלל שהמקום הזה ישפיע על אביו "שירגיש את זה" שישתנה אפילו שנגזר עליו להיות מה שהוא.

 

ואז כשהוא ממשיך לתאר את אביו החייתי נכנס אל הבית תוך התעלמות מלאת בוז מבקשתו של הכושי לנגב את נעליו, הוא מזדעזע יחד עם בעלת הבית כשהוא מגלה שאביו טינף את השטיח הלבן והיוקרתי בחרה של סוסים. זהו מעשה של התרסה וניסיון לפרוץ את הנורמות והסדר החברתי, כי אין לך דרך אחרת להתמודד עם העוני, ההשפלה והנחיות שלך. הילד מוקסם עדיין מהמקום המקסים על רהיטיו נברשותיו ומסגרות הזהב שלו.

 

הם מגורשים מהמקום. רק בחוץ אביו מתחיל לנקות את הגללים מסוליות הנעליים. וכשהם מסתובבים הוא אומר לבנו, שזהו מקום יפה ולבן. זה זיעה של כושים. אולי זה עוד לא מספיק לבן בשבילו (השטיח, הבית, הפועלים) אולי הוא רוצה לערבב בזה זיעה לבנה" – הוא חש כל כך עלוב ומנוצל לאורך השנים ולכן הוא שונא את בעל הבית הלבן, שברור לו שהוא מצליח לחיות חיים של יופי ושגשוג בזכות זיעה של כושים וחוכרים לבנים עלובים.

 

 

שעתיים לאחר מכן, כשהם מנסים להתארגן במקום, מופיע גבר לבוש פשתן עם כושי מאחוריו שנושא את השטיח הלבן מגולגל, זורק את השטיח לפניו ומצווה עליו לנקות אותו מהחרה.

כמובן שהאחיות הן אלה שצריכות לנקות את מה שהוא לכלך. האם מצווה להכין ארוחת ערב. לאחר הניקיון האב חוזר עם שבר שטוח של אבן שדה ומשחית את השטיח בחריצתו אותו.

 

האם מנסה להניאו מהשחתה זו לשווא. בשעת ערב מאוחרת האב פונה אליו ומצווה עליו לתפוס את הפרדה. האב מעמיס את השטיח על הפרדה וכן את בנו הצעיר. הם רכבו אל הבית הגדול שוב והאב מטיל את השטיח אל הקיר של הבית. בדרך חזרה הם רוכבים יחד, כאשר האב מרסן בכוח את הפרדה. הם מגיעים לפנות בוקר אל החצר אך מנהל העבודה מקדים אותם בסוסתו, ומודיע לאב, שהשטיח הרוס ולכן הוא יצטרך לשלם קנס עליו. הוא משפיל את האב בהודיעו, שערכו של השטיח הוא מאה דולר, סכום אגדי ובלתי נתפס מבחינת האב . לכן הוא ישלם לבעל הבית את הקנס על  השחתת השטיח בצורת עשרים בושל. הילד מנסה לעודד את אביו, על כך שבאמת ניסה לתקן את העוול וההשחתה של השטיח. הוא מדבר בקולו. הוא ישתף פעולה איתו ויחביא את העשרים בושל של התבואה. לאחר מכן מתוארת שגרת עבודה של נפחים, מעין הרפיה לפני השיא. הם בונים מכלאה לחזיר ולפרה, כדי לא להסתבך שוב בנושא פריצת גבול. הילד מפנטז שהשלווה הזו תימשך תמיד. שכל הבעיות תתפוגגנה. שההיקרעות לשני הכיוונים כמו בין שני צמדי סוסים תיעלם.

 

 

ואז הגיע יום שבת -  הם עושים שוב מסע אל החנות, שבה אירע המשפט של האב. מסתבר שכעת האב תובע את דה ספין על הקנס שהטיל עליו בגין השחתת השטיח. שוב היה צורך לעבור דרך נתיב פרצופים עוינים. בעל האחוזה עמד נדהם נוכח חוצפתו של האב.  הילד עכשיו לא מחכה ומיד רץ וצועק, שאביו לא עשה את זה. הוא לא שרף.........." יש פה אירוניה – כי הוא לא מבין את הסיטואציה. הוא פועל על "אוטומט", כי המקום מזוהה עם האשמה בשרפה והאב היכה אותו על כך שכמעט וחשף את האמת. הגוף זוכר את המכות. את האימה. האב מסלק אותו אל הקרון.  הבן נדחק אל ירכתי החנות ומקשיב לטענה על השטיח המושחת. השופט בסופו של דבר לא מזכה לגמרי את האב מהקנס ומצמצם אותו לעשרה בושל. (חמישה דולר)

 

בדרך אל הנפח הוא חוזר ואומר לאביו, שדה ספין גם לא יקבל ממנו את עשרת הבושלים. עדיין מדקלם את הקוד של האב, וזה מגיב וטוען, שיחכו לאוקטובר ויראו מה קורה. הוא מקשיב בחוץ לסיפור של האב על מסחר בסוסים בעת מלחמת האזרחים. ( מוטיב הסוסים והפרדות בא להמחיש את הניגוד בין העבר להווה, בין השקר לאמת, בין היופי והכיעור)

הסוסים מופיעים גם על כרזת קרקס צבעונית ודהוייה שתופסת את מבטו של הילד – עולם אלטרנטיבי של קסם וצחוק.

 

הם חוזרים הביתה אחרי שאכלו גבינה עם קרקרים ואחרי שסקרו את הסוסים במגרש ליד הנפחיה. האב לא מחליף את בגדיו. הוא מתארגן מחדש לשרפת אסם. האם מנסה למנוע זאת ממנו ולשווא.

 

השיא של הסיפור וסיומו-  האב מצווה עליו להביא את השמן  שנמצא באורווה – "

" ואז הוא היה בתנועה, בריצה מחוץ לבית...זה ההרגל העתיק, הדם העתיק אשר לא הותר לו לבחור לעצמו, שהונחל לו בלי שייכות לרצונו, ושזרם זמן כה רב...יכולתי להמשיך, חשב. יכולתי לרוץ הלאה והלאה ואף פעם לא להסתכל לאחור, לא להצטרך אף פעם לראות שוב את הפרצוף שלו. אבל אני לא יכול. אני לא יכול. הפחית המחלידה עכשיו בידיו, הנוזל משתכשך בתוכה בריצתו חזרה אל הבית לתוכו, אל תוך קול בכיה של אימו בחדר הסמוך, מושיט את הפחית לאביו".

 

הוא מעיר לאביו, שבדרך כלל הוא נוהג לשלוח כושי לבשר על השרפה, ואביו הפעם לא מכה אותו על ההערה, כך הוא חשב אך היד ניחתה עליו במהירות. הוא דורש מהאם לקשור אותו למיטה. הוא מרגיש שהבן הזה הולך לסבך אותו בצרות. הוא מרגיש שהוא יברח אל הבית הגדול ויזהיר את יושביו מפני השרפה. הוא חש שהוא מאבד את השליטה עליו.  הילד נאבק באימו. הוא בז לכניעות שלה – הכניעות שלו. הוא חייב להשתחרר ולעשות מעשה.

הוא מצליח להשתחרר ורץ בכל כוחו אל הבית הגדול והיפה וצורח בפנים "אסם" "אסם". דה ספין מצווה על הכושי לתפוס אותו, אך הוא מצליח להתחמק ולרוץ משם. דה ספין לוקח במהירות את סוסו ודוהר אל עבר האסם.. הילד רץ בשביל, והסוסה בעקבותיו. הוא כמעט נדרס. הוא מדלג הצידה ונשכב בצידי הדרך. הצער והכאב מצמיחים לו כנפיים. הוא רץ בכל מאודו נוכח השמיים האפלים זרועי הכוכבים, שומע את שאגת השריפה שומע את היריות ורואה את הבהק האש שפוגעת באביו ומכריעה אותו. הוא צועק "אבא" אבא" וממשיך לרוץ בין העצים מייבב.

 

באופן פרוידיאני ביותר ניתן לטעון כאן, שהוא תרם למותו של אביו. שרק כך אולי  היה יכול להשתחרר ממנו ולהתחיל לחיות את חייו על פי דרכו ועל פי אמונתו, תרתי משמע. בחצות הוא ישב על גבעה מרוחקת. גבו אל מה שכינה בית, פניו אל החורשה האפלה.....הצער והייאוש עוד דבקו בו אך לא עוד אימה ופחד. "אבא, אבא שלי הוא חשב. "הוא היה אמיץ" קרא בקול. הוא עדיין נדבק לנרטיב הישן על דמות האב ועל אופיו. מתקשה להיפרד מהחלום על דמות של אבא גיבור ואמיץ במלחמה, עדיין לא קולט שאביו היה גנב שהתחמק מהמלחמה ולמעשה היה עלוב נפש ופחדן, שניצל את השלל של כל צד במלחמה ההיא.

הוא לבדו הולך בחושך בקור, רעב, חסר שינה. בוקר חדש מפציע, והסיסים משמיעים את קולם והוא ממשיך ללכת בלי להביט לאחור. הוא הולך אל חייו החדשים.

תהליך החניכה הושלם והנער עבר ממצב של ילד כנוע, המזדהה עם אביו האלים והמגבה אותו בכל מחיר לנער עצמאי, שמחליט להיות נאמן לעצמו ולערכיו במחיר דרמטי ביותר של מות האב.


למעלה הדפסה שלח RSS Bookmark and Share
גמנסיה קציר- חולון
כל הזכויות שמורות לאוריג`ין בע"מ פותח ע"י schooly אתרים לבתי ספר