על בית הספר

גלריות

פורומים

אודות העמותה

יצירת קשר

מחויבות אישית

עמוד הבית
גלריות
פורומים
צור קשר
עדכוני מערכת

צרו קשר
תכנית שנתית
מלגות תשע"ז
ספריה
על הספריה
הפסקה פעילה בספריה
המלצות ספרים
עבודות גמר
מאגרי מידע
לוח הסעות
לוח מבחנים
מקצועות לימוד
אזרחות
אנגלית
היסטוריה
היסטוריה הרחבה
חנוך גופני
לשון
מתמטיקה
ספרות
ערבית
תנ"ך
מגמות אמנות
"זמן" - מגמות אמנות
מגמת תיאטרון
קולנוע
מגמת מוסיקה
אמנות פלסטית
מחול
מגמות מדעים
מגמות מדעים
ליקוי חמה
צפייה בטוחה בליקוי חמה
מצגות
שנת שירות מאתגרת
ביולוגיה
פיסיקה
חינוך לזהירות ובטיחות בדרכים
מכתב ממשפחת תוינה
חומר למבחן מסכם- י"א
מעורבות חברתית
אנחנו בתיקשורת
בעיתונות
לזכר גיא


כל הדפים

ספרות

מקצועות לימוד

ספרות גילה

האמנם עוד יבואו ימים / לאה גולדברג


 

האמנם עוד יבואו ימים / לאה גולדברג

 

המלצה:

לפני קריאת הסיכום הקטן, נסו לקרוא עצמאית את השיר בית אחר בית וענו למטלות 1-3.

1.     קראו את השיר בקול פעמים אחדות, ונסו לנשום אותו ולחוות אותו כמלאות בכל החושים: מראות, ריחות, קולות ומגע, כפי שכתוב בשיר "ופשוטים הדברים וחיים, ומותר בם לנגוע..."

2.     עברו בית אחר בית ותארו את התמונה שמופיעה בו. מה הקשר בין התמונות? האם הסדר נראה לכם מקרי? ומה משתנה בבית הרביעי?

3.     עברו על כל השיר וסמנו את האמצעים השיריים שאתם פוגשים (אמנות השיר): חזרות על מלה מנחה ועל צירוף משמעותי, שדות סמנטיים שונים שנפגשים או מעומתים זה מול זה, דימויים ומטפורות, האנשה, מילות קישור משמעותיות וכד'.

 

מבנה השיר
שיר לירי אישי במבנה קלאסי סדור.
השיר בנוי מארבעה בתים, בעלי ארבע שורות בכל בית וחריזת הטורים א-ג, ב-ד. המבנה המאורגן של השיר והחריזה המוקפדת תורם לעיצוב האווירה ההרמונית, המשרתת את רעיון הקיום המסודר והרגוע גם במציאות חיים לא מאורגנת ולא שלווה.  

 אמצעים אומנותיים מרכזיים ותרומתם למשמעות השיר:  

מטאפורה – 1) "האומנם עוד יבואו ימים בסליחה ובחסד" – האם תיתכן מציאות חיים של קיום סולח ומפויס? השיר נפתח בשאלה מטאפורית הממחישה את הקושי להתמודד עם המציאות ואת הכמיהה לסליחה וחסד במובן של חופש לחיות ללא נקיפות מצפון.

2) "לא נצרבת בלהט השרפות, בדרכים שסמרו מאימה ומדם" – זוהי לשון מטאפורית המעצבת תמונת מציאות קשה וכואבת. המלחמה מתוארת כאן כאש שורפת והדרכים, שהן סמל לחיים, מתערערות בתדהמתן נוכח הפחד ושפיכות הדמים האיומה. המשוררת מבקשת להדגיש כי ניתן להימנע מצריבת המציאות הנוראה הזו, בתנאי שהבחירה תהיה בהמשך החיים, מתוך יושר וצניעות.

 דימוי – 1) "ותלכי בו כהלך התם" – הדימוי מכוון לכך שההליכה בשדה תשקף את החיים הפשוטים על התמימות האנושית שבהם. זהו ביטוי ציורי למי שחי מבלי להעניק משמעות רצינית ומכבידה לחייו. כך מבקשת המשוררת לעצב את חייה, כהליכה תמימה בשדה.

2) "וירחב בך השקט כאור בשולי הענן" – זהו צירוף לשוני מטאפורי המציג את הדמות בשיר כמי שצפויה לשקט, כלומר לשלווה נעימה בשעה שתירטב בגשם. אותה שלווה תהיה כמו אור בשולי ענן, כלומר כתחושה חיובית הבולטת על רקע אפרוריות החיים.

3) "שוב תהיי ענוה ונכנעת כאחד הדשאים, כאחד האדם" – סיום השיר בדימוי זה מדגיש את התמזגות האדם עם הטבע. גם בתנאים קשים של מלחמה, ניתן לשמור על צלם אנוש – יושר וצניעות ולהישאר בן-אדם, ופשוט לחיות במובן הטבעי ביותר.

 חזרה – בשיר יש מספר מלים החוזרות על עצמן ובכך הן מדגישות את הרעיון המרכזי בו. "תלכי בשדה" – ההליכה התמימה בשדה ממחישה את הקיום הפשוט של החיים. זוהי חזרה המשרתת את הרעיון של כמיהה לחיים רגילים לגמרי, במין הרמוניה עם הטבע.
"ומותר" – ההיתר לנגוע בחיים וההיתר לאהוב נועד לשם הדגשת הרעיון, שעל אף המציאות הקשה של המלחמה המשתוללת, מותר להמשיך לחיות ולאהוב ללא רגשות אשם.

אוקסימורון – "שלפי-שיבולים ידקרוך ותמתק דקירתם" – הצירוף "ותמתק דקירתם" מכיל בתוכו ניגוד המציג את הדקירה כנעימה. נראה כי הכוונה לכך שניתן יהיה ליהנות מהחיים, גם אם יש בהם כאב. הכאב הופך למתוק, כאשר לא פוחדים ממנו ואין הוא מאיים על הקיום האמיתי. אוקסימורון זה מדגיש את טבעיות החיים, שבכוחה להישמר גם בתנאים לא אידיאליים ואפילו בשעת קושי של ממש.

למחשבה : הדובר/ת פונה לנמענת נשית בלשון: "את", כמו בשיחה או במכתב. מה דעתך?

האם ייתכן שזו דרכה לשוחח עם עצמה? מה בשיר תומך בטענה זו?

סיכום

זהו שיר תקווה על רקע מציאות אכזרית, וקריאה לבחור בחיים. הוא משמיע את קול האהבה והטבע כנגד כוח ההרס.

במרכז השיר עומד הניגוד בין עתיד מאיר ואופטימי לבין הווה קודר וגדוש סבל. כנגד השרפות והדרכים שסמרו מאימה ומדם ניצבים בסימן שאלה הסליחה והחסד, כאפשרות שיש לשאוף להגשמתה. לעומת המוות חסר התכלית, בולט טעמו של נוף אידילי של שדות שלפים ואספסת, של טיפות גשם מרעננות, של אור בשולי ענן, של תלם ושמש המשתקפת בראי-שלולית זהוב.

 

השיר נכתב ב-1943, והיה בו משום תגובה לנוראות מלחמת העולם השנייה, כשממדי השואה כבר היו ידועים ליישוב בישראל. נוף טבעי זה עשוי לסמל את חלום ההתחדשות של העם היהודי – זאת על רקע סכנת הכחדתו הממשית ביותר בעת המודרנית – השואה. 
  

לאה גולדברג מבקשת בשיר זה לאשר את זכות החיים לכל אדם, גם לאלה שיצאו מהתופת והצליחו לחמוק מהזוועה הנאצית. התנאי היחיד לקיום הוא ללכת בשדה כהלך התם, כלומר לחיות את החיים כפשוטם. תיאורי הטבע המרובים ממחישים את ההנאה התמימה והפשטות כמפלט מן האלימות ומתלאות הקיום, כי בטבע ניתן למצוא חוויית חיים חושנית ועזה וגם שקט ומרגוע, גם אם מתוך בדידות אנושית. הטון השקט של השיר תואם את הקריאה להתרפקות על הדברים הפשוטים תוך קבלת המציאות בהשלמה מפויסת, נטולת נקיפות מצפון חסרות טעם. זהו שיר תקווה הפורץ מתוך המציאות האכזרית המתרחשת בעולם, והוא משמיע את קול האהבה והטבע כנגד כוח ההרס. מתוך ההווה הכאוב, נושאת המשוררת עיניה לעתיד ומייחלת להגשמת קיומם של החיים הפשוטים והאוהבים בסליחה ובחסד, כשהבית האחרון קורא לא לוותר על חיים אלה ומבטיח את אפשרותם: "את תלכי בשדה".

 

*מומלץ לקרוא על רקע השיר גם בבלוג "הספרנים" של הספרייה הלאומית.

 



למעלה הדפסה שלח RSS Bookmark and Share
גמנסיה קציר- חולון
כל הזכויות שמורות לאוריג`ין בע"מ פותח ע"י schooly אתרים לבתי ספר